כשרק חייי נותרו להם, תלויים על בלימה,
הם נותרו תלויים עם בלי-מה?
אפריל, 2004
כלנית אבן
-
בת 30. סטודנטית לתואר שני. גרה במרכז הארץ בשכירות.
כותבת את עצמי לדעת מאז שאחזתי בכלי כתיבה לראשונה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יום אחד, עוד כמה שנים, תיכנסי לאינטרנט, כשהקטנה יושבת על ברכייך והגדול מביט בך מעבר לכתפך, ותראי להם איך פעם, כשאמא עוד לא פגשה את אבא, ועוד בכלל לא ידעה שיהיו לה כאלה ילדים מקסימים, היא ישבה וכתבה כאלה סיפורים יפים ונוגים על עצב, וכמיהה ותקווה. חמודה - הוא שם, הוא מחכה לך. באמת. וזה עוד יקרה לכם. רק עוד קצת.. [ליצירה]
- [ליצירה] אני עם באה. פשוט תתנתקי לאיזה זמן. מבחנים שקשורים למחשבים? אחלה. בלי להתחבר לעולם הוירטואלי. מעבר לכך אני די בספק שיש לך מבחנים שקשורים בקשר ישיר לרשת. כמו בכל התמכרות אחרת. אם רוצים להפסיק - לא מורידים מינון פשוט מורידים. מהחיים. ואני מומחית גדולה בזה. [ליצירה]
- [ליצירה] המשפט של הסוף קרע אותי מצחוק. סיפור זה לא, אולי בלוג משעשע. אבל קורע מצחוק זה כן. [ליצירה]
- [ליצירה] דוקא שיר מתוק. אולי קצת ילדותי אבל אני לא אומרת שילדותי זה לא טוב. אני גם לא יודעת מה הגיל של הכותבת. אבל הוא חמוד מאוד. וגם עצוב קלות (כי כשאדם נהרג בשל איזושהי סיבה זה עצוב, ואם הוא נהרג בגלל תאונה זה עצוב יותר). וכן - הגהה. "נכבה" לא "ניכבה". ולדעתי אפשר לומר נכבה ולא חייבים לומר כבה. אבל בטח בלי כל היו"דים האלה. [ליצירה]
- [ליצירה] שיואו, אני ממש אוהבת את איך שהראש שלך עובד.. אתה מצייר (או מאייר, או איך שלא קוראים לזה) פשוט מדהים. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, באה שיחקת אותה! איזה שיר יפה.. גמני חשבתי שזה למישהו, ואחרי שקראתי את כל התגובות - - זה כל כך שינה את ההסתכלות שלי. אהבתי את הפזמון החוזר. יש בזה חזרה שטובה לשיר. [ליצירה]
- [ליצירה] לך יפה ונוגע.... [ליצירה]
- [ליצירה] אולי כדאי שתצרפי את השיר המקורי כדי שנדע עד כמה התרגום אכן נאמן למקור. [ליצירה]
- [ליצירה] שיואו, יש כלנית אחרת ואוהבים אותה.. כיף לה!! [ליצירה]
- [ליצירה] זהו, שאולי הבנתי את זה לא נכון, אבל - אם הנער זעקף משמע שזה לא ההוא שמת, אחרת לא היה זועק, לא? אם ככה, אני מניחה שזה הבן שלו, או החבר שלו, או משהו. ואז, אני חוזרת לשאלת הבסיס. מה זה היה עוזר אם היו אומרים? [ליצירה]
תגובות