...כן אהגה בך בלילות
וכשמוחרמת, נדויה
אהבַתי תכבוש גלילות
על לב עוד חרב נטויה
עת תן ישמיע יללות
פוסע דרך נעלם
ודימיאורגוס גורלות
יטיל לכל באי עולם
כן אהגה בך כן אוחיל
אתהה אמת את או בדיה
עת מלוא לב רעדה וחיל
לבי אליך...
[ליצירה]
האהבה באמת לא ניצחה - זה היה מאד נאיבי לחשוב שהיא תנצח
אם עם ישראל החליט לקפוץ מהגג ומנסה להכריח אותי לקפוץ יחד אתו, לא אתנגד בכל האמצעים?
גם בימי החשמונאים הראשונים הייתה הנהגה יהודית מסודרת - בוגדת, ובכל זאת נאמני העם הארץ והדת לא היססו לפתוח במלחמה עצמאית נגד ההנהגה הזאת (זוכרים את מעשה הקנאות של מתתיהו?)
הידעתם, הדבר הראשון שמחתרת גטו-ווארשה עשתה אחרי ההדיפה הראשונה של הנאצים, היה להוציא להורג את המשת"פים היהודיים
כמובן, שפה בכלל לא מדובר על לוחמה התקפית נגד יהודים או נגד השלטון אלא על הגנה עצמית מפני קפיצה מהגג בלבד (ראה הערתי הראשונה)
"לוחמים אלמונים הננו בלי מדים" - אני משער שהשיר הזה היה לך בראש
[ליצירה]
תודה על ההערכה!
לדעתי העולם בא לתקן פגם מסויים בעולם הרוח
שמציאות האדם הוא שיקופו (של הפגם דהיינו) בעולם החומר.
כלומר, האדם הוא היחיד מבין היצורים שמסוגל להערים על חוקי הטבע ולמרוד בהם (דהיינו לא להשמע לאינסטינקט) כלו' למרוד בקב"ה.
התורה, לדעתי, מדריכה אותנו להשמע לחוקי הטבע במצוותיה
(אם ההבנה של חולשות האדם, ועיין פשט הכתובים לגבי אסורי תגלחת של נזיר, לעומת כהן לעומת ישראל)
למעט המצוות הפולחניות (ואיני מתכוון לשבת וכשרות אלא לקרבנות מילה וכד') שבאו לחנך ולגבש את זהותינו כ"קהילת הברית".
ישנם שני סוגים של השגה אנושית את העולם:
ההשגה הרגשית-אינסטינקטיבית
ההשגה השכלית-מושגית
הראשונה, לדעתי, היא בלתי אמצעית, משום שבה מתבטלת אישיותו הפרטית של היצור ומתמזגת אם ידיעת אלוקים את עצמו.
השניה, לעומת זאת, היא "מסך" המסתיר את הראשונה והנובעת מהיותנו אנשים.
היא נובעת ממציאות השקר בעולם שדורשת ניפוי השקרי מן האמיתי.
החשיבה היא אחד מן השתים:
או הסבר החושים
או תעתוע בחושים
מאז "אכילת עץ הדעת" האנושות מזככת את המושגים מהאי דיוקים המאפיינים אותם על מנת לחזור למצב האינסטינקטיבי הראשוני.