חוכמה, חוכמה ביקשת,
לא כסף, לא זהב, לא נשים, לא סוסים,
רק חוכמה.
ואני...
הלוואי ולפחות הייתה לי את החוכמה שהייתה לך
באותה עת שבחרת לבקש חוכמה...
כי אז ובאמת הייתי זוכה להקרא ; אדם חכם.
הלוואי והייתי מחכימה בחוכמת שלמה בימי "סכלותו".
אם תלמד לתת כמו שאתה לוקח, אם תדע להקשיב לפני שתתווכח, אם תשקול שנית בטרם תתרתח, אם לעיתים תוותר ותהיה זה שסולח, אם תשתדל מעט גם אחרים לשמח, אם תזכור שהסבלנות עוזרת לנצח אז תדע סוף סוף וידעו כולם- שגדלת באמת ובגרת בן אדם.
[ליצירה]
תאמיני לי...
הבנו את הקטע טוב מאוד, גם בלי המשפט האחרון...
(אם היית שמה בסוגריים את אותו משפט פרשני, וכותבת אותו בגודל הכי קטן- 'אולי' היינו סולחים לך...)
:-)
[ליצירה]
אמא'לה... לעזאזל אנשים זה מדהים! תיקראו דחוף..
כולי צמרמורת...
אתה בטוח שאתה לא רוצה להגיד לי מי אתה? חכה, אתה לא מכיר אותי...:-)
בסופו של דבר אני יידע...
[ליצירה]
הרי לך תשובה לדיון...
עוף עם פלאפון יקר "פה קבור הכלב" והתשובה טמונה בקטע...
עיין ערך: היא טובה מידי אז רצית אותה לעצמך... אומרים שה' לוקח את ההכי טובים..
אז מה לא ברור?
להגיד גם את מספר השורה?
שורה עשרים ושתיים.. :-)
רק טוב.
אני..
[ליצירה]
שמואל זה יפה! אני אישית אוהבת את כל השירים הללו, כי הם מראים כאן על אדם שנלחם מען האידיאלים שלו ורוצה להגשים אותם אך אין לו את האפשרות אולי בגלל אטימות דו צדדית.
(ובמאמר מוסגר, אתה כותב יפה מאוד, והמון זמן היה בא לי לקרוא שיר על נשרים, בא לך להשתמש בכישרון שלך ולעשות טובה, ולכתוב שיר על נשר באיזה צורה שאתה רוצה..? :-) )
תודה.
[ליצירה]
רן* , איזו תגובה...- "אוכל את השקט, מתקיים."
אני חושבת שהשיר הזה מעט אבל "רק מעט" פאסימי...
אם כולם יחשבו ככה, אז מה הטעם שנמשיך לחיות בא"י?. בואו פשוט ניתן אותה למי שרוצה ו"נחסוך" דם שישפך וגופות חללים טמונים באדמה...
הגישה שלך לא מוצאת חן בעיניי...
אנחנו חייבים להילחם - זאת הארץ שלנו!
אין לנו מקום אחר!
ואנחנו חייבים להמשיך להאמין!
אחרת נאבד ונתכלה, ואני לא רוצה להזכיר מצבים עגומים של העם היהודי, לפני קום המדינה...
א"י זה האור שלנו, זה החיים שלנו , ונלחם עליה ואפילו נמות בשבילה.
ואם מה שנותר זה לאכול את השקט, אז נאכל אותו ואף נתקיים ממנו, כדברי רן*.
רק טוב.
תגובות