חוכמה, חוכמה ביקשת,
לא כסף, לא זהב, לא נשים, לא סוסים,
רק חוכמה.
ואני...
הלוואי ולפחות הייתה לי את החוכמה שהייתה לך
באותה עת שבחרת לבקש חוכמה...
כי אז ובאמת הייתי זוכה להקרא ; אדם חכם.
הלוואי והייתי מחכימה בחוכמת שלמה בימי "סכלותו".
אם תלמד לתת כמו שאתה לוקח, אם תדע להקשיב לפני שתתווכח, אם תשקול שנית בטרם תתרתח, אם לעיתים תוותר ותהיה זה שסולח, אם תשתדל מעט גם אחרים לשמח, אם תזכור שהסבלנות עוזרת לנצח אז תדע סוף סוף וידעו כולם- שגדלת באמת ובגרת בן אדם.
[ליצירה]
תאמיני לי...
הבנו את הקטע טוב מאוד, גם בלי המשפט האחרון...
(אם היית שמה בסוגריים את אותו משפט פרשני, וכותבת אותו בגודל הכי קטן- 'אולי' היינו סולחים לך...)
:-)
[ליצירה]
יפה או לא יפה, זה לא משנה.. היה חשוב לי להביע את הכאב במילים וכך עשיתי בלי להשקיע מאמץ חיצוני...
ואם כבר עשית בגרות בספרות אז יודעת מהשיר "ראה שמש" של רשב"ג שנכתב בפשטות כדי לבטא את הכאב באופן ישיר ולא ע"י מילים גבוהות שנראות מלאכותיות..
בכל אופן תודה לך..
[ליצירה]
אני לא חושבת שזה קשור לעדה בכלל, אף אחד מאיתנו לא יחזור לארץ מוצא הוריו וישכח ממדינת היהודים.
זה שאני מרוקאית זה לא אומר שאני שוכחת שאני יהודיה..
אני תמיד ישאר יהודיה ויהי מה אבל אני גם לא אשכח את העדה שלי, כי זה נראה לי חשוב מאוד לזכור מאיפה באנו לפני שהייתה לנו את מדינת היהודים ואיך חיינו קודם.
לכן אני ביד אחת עם החזן, אני חושבת שצריך לשמר את העדה שלנו בצורה יהודית וכמובן לעולם לא לשכוח שאנו יהודים.
ואני לא חושבת שהעדה תשכיח מאיתנו את הלאום שלנו, זה לא סותר.
מי שגאה במוצאו לעולם לא ישכח אותו, זה כמו שאם יש לך דבר שהוא מאוד חשוב לך, אתה תהיה עליו הכי אחראי שיש ולעולם לא תאבד אותו...
רק טוב.
:-)
אני...
[ליצירה]
אם אני יכולה לומר משהו אז אומר שה' בכלל לא אשם, ולא כל מה שקורה ה' הוא זה שעושה את זה..
אנחנו אלה שבגללם זה קורה, וכמו שה' לא ייבש לנו את הביצות בחדרה, הוא גם לא הרג את היהודים בשואה ולא הוא הורג את האנשים שמתים לנו יום יום.
לכן אנו צריכים לחפור בתוכנו...
ואז נגיע לאמת.
אז אל תקחי עצמך ככופרת כי אז באמת תגיעי לעיקר הכפירה, פשוט חישבי שהכל לטובה למרות שזה נורא קשה בזמן שלנו לחשוב שמוות זה לטוב , אבל נסתרות דרכי האל וגלויות דרכינו שלנו, אז קודם ננסה לתקן את דרכנו הגלויות ואחרי זאת ננסה לדרוש תיקון מה'.
וה' הוא בוחן כליות ולב ואנו איננו יכולים לדעת מתי כל אחד צריך למות, רק נאמר שאם זה חיוני אז אולי זה מה שצריך להיות.
ואולי את עכשיו חושבת שאני אנוכית כי אני לא מאלה שמתו אז אני יכולה לדבר אבל אני מוכנה באמת ובתמים למות אם אני אדע שבמותי זה ישנה משהו, ועד אז אני אבחר בחיים, מקווה רק לטוב כי בתקופתנו לכל אחד יש חור בלב, ואנחנו צריכים למלא את החורים האלה בדברים מדרך תורה ואז נתמלא ולעולם לא נתחורר יותר.
רק טוב.
תגובות