את מתנקמת בי.
כאילו יש בי הכוח לשאת
את צחוקך המתגלגל
כשאת אומרת שהכל בסדר.
כמו במשחק מחבואים:
את הצייד ואני הניצוד.
מכסה את עיני שלא תראי
כשאת יודעת בדיוק איפה למצוא אותי.
אל תגידי מצטערת.
הפסקתי להרגיש.
[ליצירה]
אז רק עכשיו אני קוראת את זה...
זה פשוט מקסים!
גם ההוכחה (שאמנם נראית קצת טיפשית בעיני - מן הפוך על הפוך שכזה... אבל עם עובדות לא מתווכחים:) ), וגם התרגום, שפשוט זורם ומשעשע וממש מתגלגל בחינניות על הלשון.
בקיצור - נהדר.
[ליצירה]
נשמע כאילו אתה קצת "מאליל" את הגברת שלך...
אין מושלמים בעולם.
ויש לך שם כמה ביטויים יפים, אבל קצת יותר מדי מהם... זה מאבד את הפואנטה אם אתה חוזר על עצמך יותר מדי.
[ליצירה]
לא בטוחה שהבנתי אותך, אבל לקחתי את זה לפרשנות האישית שלי, וזה מאוד מצא חן בעיניי :)
אגב, אני כבר לא כל כך משוכנעת שיש קוסם, אי שם בסופה של הדרך. או שצריך להיות לדרך סוף.
[ליצירה]
הממ...
זה מעורר הרבה מחשבות. האם באמת אנחנו כותבים כדי להפוך את המציאות למילים ולהרחיק אותה? לייפות אותה?
אני לא יודעת. יכול להיות. כבר מזמן אני יודעת שיותר מדי ממה שאני רואה אני הופכת לעצמי לסיפורים כדי להתמודד.
זה רע?
[ליצירה]
אולי בגלל שאם הכל היה מושלם היה לנו נורא משעמם בחיים...
ואולי בגלל שאנחנו יוצרים לעצמנו חלק גדול מהצרות שאיתן אנחנו מתמודדים - אם לא לומר את כולן.
ואולי בגלל שאנחנו כאן כדי לתקן, ולא סתם כדי להנות.
תגובות