בינינו ניצבת
קערת סוכריות.
אנו קוטפים אותן אחת אחת
בחושך.
בכל פעם
כשפותחים עטיפה
מפחדים לגלות בתוכה מפלצת.
או אולי בטעות
אקטוף את היד שלך.
כשנדליק את האור
יהיו הרבה עטיפות מסביב.
[ליצירה]
טוב,
דבר ראשון - תודה רבה-רבה לכולם! אתם ממש נחמדים :]
עוף, ממש הסמקתי מהתגובה שלך... זה על A4 במקור, עם עט 0.4 וצבעי-פסטל כאלה של בית-ספר. אתה באמת רוצה שאני אשלח לך את התמונה? וואו...
ו... אהמ... ברווז??
זה הראש של האייל השני, שרובו מסתתר מאחורי הצוק. אם היית רואה את התמונה מקרוב, היית מבין.
טל, מי שמדברת בכלל!
מישי - ההצללה מפחיתה מהעומק?? דווקא חשבתי שהיא זו שיוצרת את העומק. זאת לפחות הכוונה...
בקשר למים ואיך שהם מגיעים למפלים - זה נכון. יש כאן בעיה קטנה. אני חושבת שזה בגלל הקווים החדים של קצה הצוק, שהופכים אותו למאוד שטוח. בגלל זה לא כל כך מובן שבעצם הוא ממשיך למעלה - כמו הצוקים ליד ים-המלח. מה לעשות - רק אחרי שציירתי בעט החלטתי גם לצבוע...
זה גם נכון שהחלק התחתון של התמונה הרבה יותר מודגש. זה הרעיון. התלבטתי המון אם לצבוע את הכל בצבעים חזקים, ובסוף החלטתי להשאיר את זה ככה. אני חושבת שזה מה שנותן את העומק (כמו שציינו אודיה ורטרואקטיבית:]) - איך שזה נהיה בהיר יותר ככל שמתרחקים.
יצחק - לא צנוע? היא בסך הכל ילדה קטנה! (אולי לא ממש רואים את זה בגודל הזה, אבל זה כל מה שהיא...) לא הגזמת קצת?
אבל תודה בכלופן...
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
אויש.
בדיוק כתבתי היום שיר כזה. אפילו עם אותו הדימוי של עץ בשלכת.
הבעיה היא שבשיר שלי אני העץ.
ולא. לא טוב שכל הפנים חשוף. לא כשהוא פרוץ לכולם.
צריך להיזהר, לדעת מה לחשוף ולמי.
אפילו שזה מפתה מאוד. בוער מאוד.
ממכר אפילו.
לכל אחד צריך להיות אדם אחד בעולם להשיר בפניו את כל הקליפות. אבל צריך לבחור את האדם הזה במלוא הזהירות, כי הוא צריך להיות זה שיהיה איתך כל החיים - על כל מה שיש בך.
לא טוב להיות עץ בשלכת.
אסתר, במונולוג חושפני הרבה יותר ממה שהיא התכוונה...
(עץ בשלכת כבר אמרתי?)
[ליצירה]
נדמה לי ששלשום דווקא ראיתי אותה...
ואולי זה פחות דידקטי, אבל באמת פחות מובן (אני לא יודעת איך זה היה לפני התיקון, אבל באמת לא ממש ברור מה המשפט האחרון מנסה לומר).
תגובות