כשאתה בא אלי, אני כולי נדרכת ורועד לי כל הגוף כי אתה בא אלי, אבל אתה, נכנס בלי לדפוק, כאילו זה מקומך הקבוע וכאילו היית שם תמיד, לצידי, אבל לא היית לצידי, לא הצלחת לגרום לי לאושר ליותר מיום אחד בודד, כי תמיד היית שם , בשבילך, גם כשהשמיים היו כחולים והמים היו צלולים, קיוית להיות במקום אחר, ואולי בכלל מה שרצית היה להיות בלעדי. ואחרי שפגעת, שוב חזרת, ואני אוהבת ומאמינה לך לכל מילה ובעיקר מקווה שהפעם יהיה אחרת, הפעם אתה תהיה אחרת, תהיה קשוב ומבין ואוהב עד קץ, אבל קיבלתי רק שבועיים, וכמה שהתחננתי לעוד, לא קיבלתי חנינה. אלוהים מרחם על ילדי הגן, ואתה? לא מרחם עלי. משאיר אותי לבד ונעלם, בשקט, בלי שאשים לב איך אתה שוב בורח לעצמך לעולם הפנטזיה שבנית לעצמך, שם טוב יותר, ולשם אני לא שייכת. אני מצטערת, חדלתי מלנסות, מקווה שיום אחד תמצא את דרכך ותאהב מישהי, לא כמו שאהבת אותי אלא כמו שאהבת אותך.