לפרקים,
נובטים בי רגעי-פעם
מצמיחים מתוכם זיכרונות קרטון
שיקרסו לתוך עצמם
אם רק אנסה
לסמוך עצמי עליהם
ויעלו בלהבה
כשאך אמקד בהם
את
אור-מבטי
רסיס לילה
-
אני יצירה הממתינה לאישור
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] למה ? [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את המושג "זכרונות קרטון"... זה כמו לומר "חלומות פלסטיק" או "אשליות שעווה"... יש בצורת הביטוי הזו משהו מאד יפה, אני חושבת. [ליצירה]
- [ליצירה] נו...מה אחדש? טוב..כרגיל;-) [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי כ- 8 פעמים ואהבתי כל פעם מחדש [ליצירה]
- [ליצירה] בקריאה שניה שלך מצאתי את הדבר היפה הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] הזכיר לי את 'זרעי קיץ'. רעיון יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] לאודיה הפצפונת: דווקא לא כיוונתי כלפי "הרוצחים הרומנטיים". הקטע הזה נכתב בעקבות מקרה של זוג מבוגרים שהתאבדו יחד, סתם כי לא רצו להגיע לשנות הדעיכה. אבל בהחלט ניתן לקרוא אותו גם כפי שאת קראת. הכל תלוי בתשובתה של "היא" אחרי הבית האחרון. [ליצירה]
- [ליצירה] * נוגה ונוגע. וכמו שכתבת בדף האישי שלך - מדהים לראות שגם הדברים שנכתבו מידך לפני שנים הם את. גם אם הם את אחרת. [ליצירה]
- [ליצירה] . ההערות שנשלחו לי בפעם הקודמת אכן נראו מחכימות. הסכמתי שיש החמצה מסוימת ולכן חיממתי והגשתי מחדש. תודה לכולכם. [ליצירה]
- [ליצירה] רק להבהיר - השיר נהדר כפי שהוא, גם מבחינת המשקל. ההערה שלי היתה רלוונטית רק אם את מאלה המכורים לפרפקציוניזם. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מבין אותכם... מי שמתעצבן מהשירים של מר ירושלמי - אינו חייב לקרוא אותם. יש מספיק יצירות אחרות באתר. וגם מי שקורא - האם זה המקום לוויכוחים פוליטיים על תוכן השירים? גם אני, כמו כולכם, איני מסכים אף לא לקמצוץ מדעותיו הקיצוניות של שמואלי, אך כמדומני שהאתר הזה לא נועד לדיונים בנושא אלא להתייחסויות ענייניות ליצירה. תגובות הנוגעות לרמה המילולית - רלוונטיות בהחלט, אך לשם מה הברוטליות? [ליצירה]
- [ליצירה] רציתי לכתוב ממילא.... ולא בגלל הבקשה שלך: המקצב נהדר בעיניי, ומשתלב היטב באווירה ובתוכן. הוא רק מתקלקל טיפה לקראת הסוף... (כמה מי-הי-שקל יכול לי-הי-יות) [ליצירה]
- [ליצירה] ברצינות? למדי אותי איך עושים זאת! [ליצירה]
- [ליצירה] לרעות ב. - יש משהו בדברייך. אולי אפילו כמה משהוים. האתר הזה נועד, למיטב הבנתי, לעודד יצירה ולא לדכא אותה. מותר ורצוי להגיב ואף לבקר, אך לא לשלול סגנון מסוים. [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון בעיניי פשוט אירוניה קיומית במיטבה. רחל אינה יודעת שנגזר עליה למות בדיוק ברגע שבו יהיו לה 'בנים'. אולי אפילו אפשר לומר שכל יום שחולף עליה בעקרות, מאריך את חייה. והיא מוציאה מפיה משפט שמתברר כמופרך כל כך: בלי בנים אני מתה. הו לא, רחל: בלי בנים את חיה. [ליצירה]
- [ליצירה] אין ספק יצירה מהמגירה העליונה! [ליצירה]
תגובות