זכר אהבה הו, מה אהבתי לראות את חוּם עיניך, עת מבטך הישרת אלי- לפנים. מאז עברו ימים, גם שנים, דמותי, כבר אינה נשקפת באישוניך. גם אם יום יבוא ושוב אהיה מושא תשוקותיך, לא ישטוף את לבי אותו רגש אהבה תמים. איני עוד אותה נערה מאוהבת בנחלאי בודד, אנא, מחק אותי מחלומותיך. שוב, לא אעמיק מבט באלו העיניים, צבען חוּם כמו אותה אדמה, ספוגת אהבתנו שהעלתה את חומה. איננו עוד אותו "זוג משמיים", אוהבים עד "מעל לאוזניים," השותים מכוס האהבה עד תומה.