אני זוכרת:
חושך גדול וחם
נוזל כהה עוטף אותי
מסביב-מסביב
ושקט
אני מרחפת לאט
נעים לי וטוב
וצלילי מנגינות רחוקות
נשמע
ואהבה
והיה שם צורך חזק לזכור
כל דבר
כי לא עוד הרבה זמן
כי עוד מעט יבוא אור חזק
ויגידו: צאי.
תודה על הקריאה וההתעניינות. בקשר למה שכתבת על האור החזק בשיר - זה נכון שבד"כ אור הוא חיובי וטוב, אבל זה תלוי הקשר. במקרה הזה, הניגוד של אור חזק ומלאכותי (תדמייני ניאון) מול הרכות והאור הרך העמום שלפני - בקונטקסט הזה האור מקבל משמעות שלילית באמת. והוא ממחיש לדעתי את המעבר מעולם סגור ושקט (רחם) לעולם חדש,מסנוור ולא ידוע.או בקיצור-הטראומה של הלידה. באופן כללי אני מעדיפה אור רך על אור חזק ומסנוור...
שיר חזק ויפה.
הסוף קצת אירוני שכן את מתארת חויה שאינה חיובית,
שאומרים לך לצאת מן המקום הטוב, הנעים, האוהב, שאת נמצאת בו, ואת מתארת אור חזק... אור חזק בדרך כלל מהווה דבר חיובי מאוד ופה לא.הוא מתואר כחלק מהיציאה שלך מן הטוב.
לכן לא היה לי ברור ממש... אולי לא הבנתי טוב את כוונתך...
יפהההההה...
ואני חייבת להזכיר בקצרה סיפור אחד מ"סיפורים שמחממים את הלב", על הורים לילדה בת 4 ולתינוקת טריה, שחששו בהתחלה להשאיר את הילדה הגדולה עם התינוקת מחשש שתפגע בה מתוך קנאה בה.
אבל הילדה התחננה שיתנו לה פעם אחת להישאר לבד עם התינוקת, אז ההורים הסכימו, אבל השאירו חריץ צר בדלת והציצו על הנעשה בחדר..
ברגע שנשארה לבד, נגשה הילדה למיטת התינוקת, קירבה אליה את ראשה ולחשה לה: "בבקשה.. תזכירי לי איך נראה אלוקים, כי אני כבר מתחילה לשכוח"...
[ליצירה]
תגובה לשחר האור
תודה על הקריאה וההתעניינות. בקשר למה שכתבת על האור החזק בשיר - זה נכון שבד"כ אור הוא חיובי וטוב, אבל זה תלוי הקשר. במקרה הזה, הניגוד של אור חזק ומלאכותי (תדמייני ניאון) מול הרכות והאור הרך העמום שלפני - בקונטקסט הזה האור מקבל משמעות שלילית באמת. והוא ממחיש לדעתי את המעבר מעולם סגור ושקט (רחם) לעולם חדש,מסנוור ולא ידוע.או בקיצור-הטראומה של הלידה. באופן כללי אני מעדיפה אור רך על אור חזק ומסנוור...
[ליצירה]
חזק
שיר חזק ויפה.
הסוף קצת אירוני שכן את מתארת חויה שאינה חיובית,
שאומרים לך לצאת מן המקום הטוב, הנעים, האוהב, שאת נמצאת בו, ואת מתארת אור חזק... אור חזק בדרך כלל מהווה דבר חיובי מאוד ופה לא.הוא מתואר כחלק מהיציאה שלך מן הטוב.
לכן לא היה לי ברור ממש... אולי לא הבנתי טוב את כוונתך...
[ליצירה]
...
יפהההההה...
ואני חייבת להזכיר בקצרה סיפור אחד מ"סיפורים שמחממים את הלב", על הורים לילדה בת 4 ולתינוקת טריה, שחששו בהתחלה להשאיר את הילדה הגדולה עם התינוקת מחשש שתפגע בה מתוך קנאה בה.
אבל הילדה התחננה שיתנו לה פעם אחת להישאר לבד עם התינוקת, אז ההורים הסכימו, אבל השאירו חריץ צר בדלת והציצו על הנעשה בחדר..
ברגע שנשארה לבד, נגשה הילדה למיטת התינוקת, קירבה אליה את ראשה ולחשה לה: "בבקשה.. תזכירי לי איך נראה אלוקים, כי אני כבר מתחילה לשכוח"...
[ליצירה]
כיף
לקרוא סיפורים שלך. יש להם את המימד המדכא לפעמים, אבל כאן למשל הסוף טוב וזה אחלה. למה לא לקבל קצת קיטש בסיפורים? זה עוזר לחפות על החיים הכל כך לא קיטשיים...
[ליצירה]
שלום איש אחד
אני שמחה שאתה מסכים איתי ושיש כאן פידבק לדעות שלא הולכות אנטי אלא עם ומתוך. בזמן האחרון יצא לי להיתקל בהרבה מידי יצירות של יוצרים דתיים, אם זה בבי"ס לקולנוע מעלה ואם זה במקומות אחרים, שהטרנד שלהם בדת זה להתריס ולהוציא החוצה את כל התסביכים האמוניים שלהם. דווקא ב"צורה" שמחתי לראות את הצד השני, של אנשים שטוב להם עם האמונה והמצוות ומרגישים שזו דרך ביטוי אמיתית לנשמתם, וכך גם הכתיבה שלהם נראית. כמובן שזה לא אומר שאין מורכבות והתמודדויות, דווקא יש והרבה - אבל השאלה מאיפה זה נובע. ואני שמחה למצוא אנשים שהכתיבה שלהם נובעת מקול פנימי שמרגיש טוב ונכון באמונה שלו.
אגב, חזרתי לקרוא את השיר שלך "ציצית" - שמאד אהבתי אותו - והוא מדבר בדיוק על הנקודה הזאת, לא? ! של הגבולות והמגבלות לכאורה, שמתוכן אתה מוצא את הכח ואת הטוב ומגלה את עצמך באמת.
לא חכמה להתריס ולהיות אנטי כל הזמן, החכמה היא ללכת עם המורכבות של הדברים. ואת זה אני רואה אצלך, וזה טוב. לדעתי העניה.
תגובות