לו נוכל להזרע שוב מחדש
להיטמן, להיספג בתוך האדמה נאחזים
מתקפלים עובריים, ראשנו בין ברכינו כמתפללים
לו נוכל כך לאגור כוחות, להיטען
לאסוף את עצמנו
לקראת טיפות ראשונות של גשם מבשרות
פריחה מחודשת.
[ליצירה]
*
חבר'ה, מה קורה? מה כל הדיבורים האלה על זמן חופשי ומרחב מחיה? הנישואים זה הדבר האמיתי, שכחתם?! נכון שהקטע הנ"ל מצער מאד, אבל הבחור הנוטש בקטע הוא יחידי ולא משקף. בע"ה תמצאו כל אחד את האשה המתאימה לו, שתכיר אותו ותדע את הצורך הזה שלו במרחב ובעצמיות, וביחד יהיה לכם הכי טוב שאפשר. בלי שום צורך לברוח אחד מהשני וממחויבות, להפך.
כנראה שלזה קוראים התבגרות...
[ליצירה]
וואו
חזק ומאד עוצמתי! אני לא אצטרף לדיונים המלומדים שמעלי, אבל רק רציתי לומר שהשיר נגע בי מאד - למרות שמעולם לא שמרתי/נסעתי בשבת, אבל בכ"ז אתה מצליח להעביר את התחושה חזק מאד, כך שכל מי שהשבת חשובה לו מזדעזע.
הכלה כדימוי לשבת - מדהים. כנ"ל התאונה, וגם הסוף המאשר "זה מבצעי" - עשית זאת, אין מה להגיד.
שכוייח.
ותודה לערוגה על שהפנה את תשומת הלב למשחק של "הכלה"- "הקלה". זה מוסיף מאד.
[ליצירה]
[ליצירה]
אוי
איזה יופי... אני פשוט מתמוגגת על השירים שלך, אחד אחד. הטבע הוא עומק הנס.
[ליצירה]
.
מקסים מקסים מקסים! איזה כיף של שיר.
הרגשה של חלון נפתח אל הבוקר התכול והשמש הצוחקת.
אהבתי מאד גם את "בין הבתרים" ובייחוד את "נושא עלומתו" (לא יודעת מה היתה שם הכותרת המקורית, אבל את זו הנוכחית מאד אהבתי!)
[ליצירה]
.
הייתי חייבת להוסיף שזה מצטרף לי עם זלדה:
ואיקץ והנה הבית מואר
ואין איש אתי בבית
ועצב כזה
וצער.
והלא שמחת השמש דבר יום ביומו
והלא הר
והלא אש.
הוי
היופי נתקע כמו סכין בלב.
תגובות