צריך לפתוח פתחים לאיוורור
בנפש הקודחת
חלון אל טוהר השמים המכוכבים
לתת לכל המחשבות לשקוע
לתת לסיבוכים להפרם כמו מעצמם
להתרוקן.
אולי הרוח תלטף אותנו
באויר הקר הנוגע
אולי נהיה יחד ונשמח
ונִשַלֵו
[ליצירה]
.
ובאמת ההווה הוא רק הרף עין, ומה שהוא ממשות הוא העבר והזכרונות שחיים בנו תמיד. כל רגע הוא חסר ממשות אם אינו נשאר חרוט בזכרוננו למשך הרגעים שיבואו.
משחקי המילים מוסיפים הרבה (אטי-אתי).
"מפרפרים" הזכיר לי שיר נשגב של יאיר שגיא על התפתחות השלבים מגולם לפרפר (לרוץ לחפש ולקרוא);
והעפר - סוג של אסוציאציה - מתחבר לי ל:
...כמה מים צריך להוציא מן העפר,
ולכסות כשקר ולנחם כשנשבר
ובסוף נגמר, ובסלע נשארים קוי מתאר.
(ציטוט חופשי מהזכרון, מה שמראה על כמות הפעמים שקראתי את השיר הזה...)
[ליצירה]
יופי של דימוי שמתפתח לאורך השיר.
הכותרת מצוינת.
האם מיץ פטל מכוון לחיים הפשוטים ביחד?אני מתכוונת,אחרי כל ההו-הא והצלצולים של ההיכרות והחתונה?(גם אם לא,זה יכול להסתדר יפה)
'אבל אני זג' - ולא זוג; אבל בע"ה עוד ישברו כוס והוא ישקה אותך מהגביע.
אהבתי.
[ליצירה]
*
גם אני מחכה כבר לחלק ב', כי זה מעניין, אבל רק רציתי להגיד שלא אהבתי את האוירה. יותר מידי ייחוד, יותר מידי קירבה שהיא לא במקום ("היתה אינטימיות גדולה. לא מינית חלילה..." - נו באמת).
תגובות