קבוצת אנשים יושבים במעגל
מדברים על...
המבט מתיישר
לתוכי הוא חודר
מנסה לשווא לנחש
את אשר מתרחש
שם בתוך העמוק
שנמצא כל כך רחוק
תוהה מה הוא היה אומר
אם העיניים היו יכולות לדבר...
[ליצירה]
וואוו
מצטערת על התגובה המאוחרת אבל רק עכשיו ראיתי את התגובות שלכם :)
אוקיי...
לא באתי ללעוג לשום דבר חו"ח, גם לא למדתי את הדברים לעומק בשביל להגיע למצב שאני לא מסכימה איתם וגם אם לא הייתי מסכימה לא הייתי לועגת.
ולשיר עצמו...
ממש קשה לי להסביר את עצמי אבל אני אנסה בכל זאת.
השיר מדבר על אישה שהתחתנה, היא ובעלה בנו בית, הבעל מת והיא המשיכה הלאה.
השיר הוא אירוני כי הבעל הוא בעצם זה שלוקח ומחליט כביכול אבל האישה היא זאת שנשארת וצריכה להמשיך הלאה.
אני מקווה שזה עזר להבין קצת ואם לא אז תגידו ואני אנסה להסביר את זה שוב :)
ותודה...
[ליצירה]
אני אוהבת את השירים האלה שלך...
אולי כי אני מקוה שמישהו יכתוב גם לי פעם שירים כאלה...
הייתי מחליפה את שתי השורות האחרונות כדי שזה לא יהיה חרוזי מדי... את ה"עולם חדש" עם "אוכל לבנות".
ואל תדאג,
היא תבוא :)
[ליצירה]
תודה :)
אמן, באמת שנזכה לראות בבניה ושאפילו ניקח בה חלק...
מצלול, האבנים השלמות לא אומרות כלום בשיר כי במציאות קשה לי לראות את החורבן דרכן, אבל גם הן חרבות.
הן החורבן הראשון, שקשה להתחבר אליו כי לא ממש היינו שם שזה קרה, אבל עדיין אנחנו מרגישים בחיסרון...
מקווה שזה קצת יותר ברור :)
תגובות