רווקוּת
טל רעות
-
"לפעמים אני ריקה מצבע, כמו ציור על מדרכה אחרי גשמים, ויודעת שעכשיו הרגע, להוליד מילים"
(אחינועם ניני)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ואני הרבה יותר אוהבת את היצירות הנוטות לסוראליות, כמו זו. שילוב יפה של צבעים ברקע שחור, ומוטיב הציור אומנם מוכר, אבל (לפחות לי) לא נמאס אף פעם... [ליצירה]
- [ליצירה] אממ הציור הזה הזכיר לי את תפילה מתפילת יום הכיפורים: במרומי ערץ כסא שבתך,ובשכוני ארץ עוז ממשלתך. אלה יעריצון גאון תפארתך ואלה יקדישון לשם ממלכתך...(אני מקווה שזה ציטוט נכון) למה? השחור הזה שעוטף את הציור,שנימצא ברקע,כאילו רוצה לרמז על עולם נעלם,על מסתרים חשוכים,על הכאוס הבראשיתי שעוטף את העולם. מתוך החושך הזה צומחות להם ציציות של אור,לא אור פשוט,חד גוני,אור שמתפרט לצבעים,שוב חלק מעולם הפירוד שבא ברקע ובתוך כל זה,ניצבת לה יד שמכוונת,יד שעוטפת ומגינה מפני הפירוד,מפני הראיה של הרווק את העולם. כשרווקים הכל ניראה מפורד,חשוך,אפילו האור מאבד מאחדותו וצובע אותנו בפירודו. היד נישארת אותה יד חרף הגוונים המשתנים,לעומת הגוף האנושי שמשתנה ,שנצבע בצבעים של רגש ושכל. מעניין שבחרת להשתמש בנקביות,בנקביות שזקוקה ליד המגינה,לזיכריות המשפיעה ואולי לניקביות של לילית,שמתריסה,שרוצה לבוא לביטוי בתוך עולם של פירוד. בקיצור יפיפיה:) ואני בכלל נכנסתי לחפש חברה טובה משכבר הימים שמשום מה נעלמה לה מחיי העולמות:) [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] וואהי!!! איזה יופי. לא יודעת למה בחת דווקא את הכותרת הזאת, אבל הציור יפה ועמוק. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מה שאמרה "עולמות שבורים". איך את יודעת כאלו דברים? :)) ביטוי נפלא, רעות. איזו הגנה מעניקה היד הזו. ואולי זו הגנת יתר במצב של רווקוּת...? יום ססגוני רעותי, כּנרת [ליצירה]
- [ליצירה] . אתה פשוט דפוק... ו...כן- גם תפוחי אדמה הם בני אדם וגם שסקים וגם חצילים וגם מלפפונים כבושים! וגם תולעים. [ליצירה]
- [ליצירה] . כן, אני מניחה שאתה צודק אבל זה בעיקר קשור לסוגי אנשים. לאו דוקא כל מי שלא אוהב פשוט לא המריא מעבר לחשבונות המצומצמים, יש אנשים שזה באמת סוגר אותם וחונק. יכול להיות שיש הרבה מעבר אבל עצם ההתעסקות בחישובים ופרטים מגבילה את הכמהון שלהם ללא יודעת מה. [ליצירה]
- [ליצירה] . אני כבר מתארת לעצמי איזה מן ילד היית. בטח היית מהשדונים האלה שכל היום מביטים סביב בעיניים סקרניות ותחמניות ומחפשים במה אפשר לגעת ולחקור ולהחביא ולשחק ולפרק וכו' ושתמיד מלאים במן רוח פרצים כזו שלא נותנת מנוח לאנשים סביבם (היו לך נמשים? כי תמיד הלחיים שלהם זרועות נמשים שובבים) ותמיד הם מסתובבים בשיער פרוע ובגדים מרושלים ובדחף עצום להפגש עם משהו חדש. והכי חשוב- ברגע שאחד מהמבוגרים מניח עליהם עיניים בדיוק כשהם עסוקים בתעלול נוסף- הם מעלים על פניהם ארשת תמימה וטהורה כזו והם נדמים כילדים ציתניים ביותר שכל מאווה-ליבם הוא שהוריהם ישבעו מהם נחת. וכמובן שהמבוגר מחייך אליהם מדושן עונג ומחפש קרבן אחר. (ושניה אח"כ הם חוזרים אל מעלליהם). [ליצירה]
- [ליצירה] . אוף! רן גנב לי ב-ד-י-ו-ק את מה שרציתי לכתוב. טוב, מהכפ'ת לי?! חמוד. [ליצירה]
- [ליצירה] * וואי. אני כל- כך כל -כך אוהבת את הכתיבה שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] בואו לכאן!!!!!!!!!!!!!!!!!............................................. כדי שתכירו את אחותי :-) [ליצירה]
- [ליצירה] ושום דבר לא נסחף, מתוק. המקום המדהים הזה הפך להיות חלק ממך, מכולנו. ואם נגזר עלינו לא לחיות אותו באדמה- נחיה אותו בנשמה. [ליצירה]
- [ליצירה] . רן- אני רואה שמאוד מציק לך הקטע עם הנעליים, אז די כבר להתייחס לכללים (או להרגיש לא נוח כשזורקים אותם...) ד"א- הזדעזעתי כשכתבת שההתנחלות היחידה שהיית בה היא אלון שבות. חבר! גוש קטיף קורא אליך! בוא ותראה איכות חיים מה היא! מילון- מושפע ממך? ולסיום- אהבתי לקרוא משהו ראשוני בלי כל העיבודים והמחשבות הקובלות. [ליצירה]
- [ליצירה] . חמוד מאוד. צחקתי. [ליצירה]
- [ליצירה] ... נעם- חכה עם התולעים להסתער. אתה הורס את ההמשך! [ליצירה]
תגובות