תודה כוכב, אני מניחה שאין ברירה... מנסה לקבל את מילמולי באהבה...
סתיו-
אני לא חושבת שהבנתי את ההערה. ה"את" מנוקד בצירה. זה ברור יותר? או שעדיין...?
דעה-
זה או שמתחברים להרגשה, או שלא. אין על מה להתנצל.
הדס וכולם-
תודה.
סליחה על ניצול השיר למטרות אחרות,אבל:
מחר,יום רביעי,כ"ג תמוז(,7\19 )יתקיים מפגש צורה בגן הורדים שבירושלים (ליד הכנסת)בשעה 18:00
אנא אשרו הגעתכם במהירות האפשרית (עוד הערב)
כדי שלא נאלץ לבטל את המפגש...
(לאישור הגעתכם בפורום:כשנכנסים לחלון שנקרא "פורום" כתוב בתחתית העמוד "הודעות אחרונות בפורום"-הכנסו לקישור של "מפגש גיוס" בעמוד 2.)
[ליצירה]
תודה כוכב, אני מניחה שאין ברירה... מנסה לקבל את מילמולי באהבה...
סתיו-
אני לא חושבת שהבנתי את ההערה. ה"את" מנוקד בצירה. זה ברור יותר? או שעדיין...?
דעה-
זה או שמתחברים להרגשה, או שלא. אין על מה להתנצל.
הדס וכולם-
תודה.
[ליצירה]
סליחה על ניצול השיר למטרות אחרות,אבל:
מחר,יום רביעי,כ"ג תמוז(,7\19 )יתקיים מפגש צורה בגן הורדים שבירושלים (ליד הכנסת)בשעה 18:00
אנא אשרו הגעתכם במהירות האפשרית (עוד הערב)
כדי שלא נאלץ לבטל את המפגש...
(לאישור הגעתכם בפורום:כשנכנסים לחלון שנקרא "פורום" כתוב בתחתית העמוד "הודעות אחרונות בפורום"-הכנסו לקישור של "מפגש גיוס" בעמוד 2.)
[ליצירה]
משקל מילים חרוזים אני מנסה לחשוב על כל ככגדרות האלה והן הופכות בעיני כל כך שוליות!!! זה פשוט מדהים!
כולי קנאה..(סופרים כמובן....) (:
וגם ואולי במיוחד האותיות הקטנות.
[ליצירה]
הררית יקרה, אני נלחמת בלפתוח את העיניים חזק חזק בכדי שאצליח לראות את שאני כותבת מבעד למסך הדמעות.
מופת. פשוט מופת.
קראתי שורה אחר שורה, סיימתי והתחלתי שוב מההתחלה.
רוגשתי,
צומררתי,
כמהתי.
השיר הזה בעיני כנבואה.
כחזון.
אומרים, שכשהקב"ה נותן למשהו הארה, זה חיוכו של הקב"ה לאדם.
את כל כך מבורכת שזכית לחיוך כל כך עצום.
תודה תודה תודה.
[ליצירה]
מי יתן....
ושוב הדודה שבי יוצאת.
אחחח פשוט מדהים לקרוא!
וגם צובט וגם מרגש וגם וגם וגם
ומילים הן קשקשת אחת גדולה אך מה אני יכולה לעשות שהן הדרך היחידה להתבטא כאן?!
[ליצירה]
אני לא יכולה לנחם אותך מידיעה מוצקה ערוגה יקרה, אך מעיניו נראה שלא רק כך הדבר, נראה שהעצב לא הצליח לכבוש חלקת עולם בליבו, נראה מעיניו שהוא ידע התמודדיות, יתכן שלא קלות בכלל,
אך יש בהן חיים, חדווה, התרפקות, עדיין נהנה מהקסם שבדברים הקטנים, כן, גם מלנגב חומוס לבד, בשקט שלו. שאולי גם מהווה חזרה לזכרונות עברו, אבל ניגוב החומוס לא נראה ככאב שחוזר אליו, אלא, התענגות.
עומק מדהים בעיניים של כאב ושלווה.
לפחות כך בעיני,
מרתק.
נושא אלומותיו, אפשר הסבר לגבי ה"מקופח"?
תגובות