[ליצירה]
דעה, כתבת את זה מזעזע, מדהים ומרגש.
אני חושבת שלא צריך להתפלל שיהיה אתנו, שיתאבל אתנו, שיקום אתנו. כמו שקראת לשיר - הוא עמנו תמיד בצרתנו. צריך להתחנן שנרגיש זאת.
בטאת נהדר את הכאב המשותף שלנו ושלו.
בבנין ירושלים ננוחם.
[ליצירה]
יפה מאוד. השורה האחרונה מעבירה צמרמורת.
לא הבנתי בדיוק למה המבט אחורה יעודד. חשבתי שהמבט קדימה, על התקוה של עם הנצח, הוא שיגרום לנו לקום. אני מבינה שאת מתכוונת במבט לאחור איך נפלנו וקמנו, נפלנו וקמנו, אבל המבנה של הבית קצת מבלבל :
מי שהביט... ראה - לשון עבר
שמץ מוחה דמעות ומתקומם - לשון הווה.
העברת מאוד מה שרצית, אבל לדעתי מבנה המשפט קצת לא הגיוני.
[ליצירה]
שנה של עצב מתמשך...
ואנו כה קרובים לחזור.
לשנה הבאה בארצינו הבנויה. לשנה הבאה בבית מקדשינו.
כתיבה מעולה. אני אוהב את השפה המעודנת שלך. עושה לי טוב...
הרבה תודה!
[ליצירה]
חמוד. הסוף מצוין, קצר וקולע, אך היה יותר מפתיע אם הכותרת לא היתה המגלה מראש את התוכן ואת הסוף - שאמור להיזרק בלי תכנון מראש לדעתי. גם יש שורות שהמשקל שלהן צריך קצת שיפוץ, לא? אהבתי את "מי פילל ומי ילל"...
[ליצירה]
יפה!
יש לך יכולת טובה,
אבל...
לדעתי היה יותר טוב אם היית מקצרת את הקטע, וכמו כן מבדילה בין הדברים היותר גשמיים ומפורטים ("לעבור מתחנה לתחנה ולא למצוא שום שיר שאני אוהבת", "להפיל משהו ולשבור אותו", "צלילי שעון מעורר"), לבין הפחות גשמיים והיותר כלליים ("להיות מודעת לכל דבר קטן", לחזור לשגרה", "לאבד את התמימות").
יש לי הצעה:
אולי תנסי לכתוב קטע חדש, רק עם סוג מן השניים? אשמח לקוראו!
[ליצירה]
שיר יפהיפה עם סוף מרגש. מבטא טוב מאד את מה שקרה שם. כתוב בצורה טובה, אמיתית, עצובה... ובעיקר תמימה. תמימה עד כאב. בלי מחיצות ופרשנויות. פשוט - אמת.
אני שמחה שאת כבר רואה ניצן (תרתי משמע). אני עדין לא.
נ.ב. שם השיר - "פרח" - יבש מאד ורגיל, ולא הייתי נכנסת לולא...
חוץ מזה מחקי את החי"ת המיותרת (ונקוה שגם מי שרמס את הפרח ימחק את החטא המיותר). את יכולה לעשות זאת בדף האישי שלך: בתחתית הדף רשומות יצירותייך עם אפשרות לערוך. שם את גם יכולה לשנות את שם השיר אם את רוצה (אולי ל"כל כך לא אמיתי"?)
תודה על שיר נוגע ללב.
שנדע כולנו אך טוב ושמחה!