[ליצירה]
לענ"ד הסוף הוא הפואנטה..
תנסו לקרוא את זה ככה:
לא ידעתי אם תאהב את המילים
המקצב, הסגנון, עם או בלי חרוזים,
הוא קצת תינוקי , רדוד, מטופש
(הפסקה. )
מחר אשיר לך שיר חדש
(בקונוטציה מקראית לתהילים,"א-לקים,שיר חדש אשירה לך" - רק בווריאציה ילדותית משהו, שתואמת את האווריה של השיר.חוצמזה שיר חדש, אם אני מבין נכון, הוא מושג הקשור בגאולה. ר' נחמן אומר שבאחרית הימים יתעורר "...שיר חדש בעולם, שיר של נפלאות")
בקיצור, איך שאני מבין את השיר, הוא מודה בחוסר המושלמות שלו, אבל מבקש מהקב"ה שיקבל אותו בכל זאת, ובעז"ה נזכה בקרוב לשיר שיר חדש - שיר ציון.
ואת זה אהבתי מאד. בגלל שהשיר בעצם לא נועד להיות יפה מבחינה ספרותית, קשה לי להעביר ביקורת. אבל הילדותיות שנמשכת לאורך השיר היתה טיפה מוגזמת בשבילי, והבית הראשון כמעט גרם לי לוותר על קריאת כל השאר. אבל הבתים האחרים מצליחים לשמור על חינניות למרות העמדת הפנים של חוסר יכולת להתבטא כראוי, והסוף בעיני מרשים מאד.
כל הכבוד!!
(וואו, זה יצא ארוך. אבל השקעתי..)
[ליצירה]
אני יודע שאני ממש מוגבל, ואולי אפילו סובל מנכות חמורה, אבל אני לא מסוגל לקרוא בעיניים עצומות. (אגב, אם תרצו, גם זו יכולה להיות מטאפורה)
בן שרם היקר:
צר לי, אך בעיני זה לא שיר טוב מדי. לעניות דעתי זה לא שיר בכלל. לפי השורות הארוכות, הסיווג "קטע" היה עשוי להתאים יותר.
מלבד זאת לא הבנתי את הקשר בין 3 השורות האחרונות ובין כל מה שנכתב מעליהן. זה נראה כאילו לא מצאת דרך לסיים אז הוספת אותן.
שלך בכנות,
טל.
[ליצירה]
א. לא דיברנו על זה כבר? (ראה קישור)
ב. זה לא אמור להיות מגל ופטיש? למה את? העקרונות הקומוניסטים השתנו כשישנתי?
ג. אתה יכול להסביר לי אולי מה ההבדל בין השיר הזה לבין מאתיים השירים הקודמים בנושא? (אולי הבעיה אצלי, אף פעם לא הייתי טוב ב"מצא את ההבדלים", אבל כשאני רוצה להכנס לאיזשהו שיר שלך מהעבר, אני לא מצליח להבחין ביניהם)
[ליצירה]
לא מסכים. על גבול המתעצבן.
כאילו - יש בי אהבה והיא תנצח - אבל אם לא תנצח, אז נזרוק אותה ונתחיל לכסח..
זה לא בוגר.
אני לא מסכים עם התפיסה האידיוטית שארץ ישראל דוחה את כל התורה, ובתוכה את עם ישראל, את "למה תכה רעך", ועוד מצוות רבות שנשכחות בלהט האמונה והכאב.
[ליצירה]
יש משהו מוזר בקצב. לא ממש יודע להגדיר את זה. אולי.. ילדותיות כזאת. אותו קצב של כל הדקלומים מהגן.
הייתי מציע לפרק את השורות לשניים לפי החרוזים.
ועכשיו לחלק הארוך, של כל הדברים שאהבתי:
כתיבה מתוחכמת ושנונה, זורמת וכיפית.
" אין כאן שאלה מכאן שאין כאן גם תשובה" - וגם אין אפשרות להסביר כמה אהבתי את המשפט הזה.
הבית של שיחת החולין בשחור, והבית הירוק שאחריו.
וגם בכלל.
תגובות