התמונה יפה, אבל נראה לי שהשם שיותר יתאים ליצירה הוא "אגדל" (או "אגדלך" מתוך המקורות) ולא "קטונתי", קטונתי מסמל איזה התכווצות, בעוד התמונה שלך מסמלת דווקא את הצמיחה. אומנם היא עוד בא יבה, אבל היא עם הפנים קדימה ולא אחורה.
אם לא הייתי מביטה בכותרת לא הייתי רואה את החיפושית המתוקה הזו...
ועוד עם העלה-פשוט מושלם!
קצת אחרת את מוכתרת בזו לצלמת בעלת עיני הנץ החדות ביותר בעולם! (הפרס הוא הכישרון שבו התברכת...)
המשיכי להנעים את זמננו עם תצלומייך המיוחדים,
ליתוש.
[ליצירה]
התמונה יפה, אבל נראה לי שהשם שיותר יתאים ליצירה הוא "אגדל" (או "אגדלך" מתוך המקורות) ולא "קטונתי", קטונתי מסמל איזה התכווצות, בעוד התמונה שלך מסמלת דווקא את הצמיחה. אומנם היא עוד בא יבה, אבל היא עם הפנים קדימה ולא אחורה.
[ליצירה]
ממש מקסים!
אם לא הייתי מביטה בכותרת לא הייתי רואה את החיפושית המתוקה הזו...
ועוד עם העלה-פשוט מושלם!
קצת אחרת את מוכתרת בזו לצלמת בעלת עיני הנץ החדות ביותר בעולם! (הפרס הוא הכישרון שבו התברכת...)
המשיכי להנעים את זמננו עם תצלומייך המיוחדים,
ליתוש.
[ליצירה]
אמונה,אני לא חושבת ש"כואב" זו התחושה העולה מן השיר. אולי פיכחות, עמידה כנה מול המציאות.
ושורה אחת לא הבנתי- "שלא תעיזי להתאהב, זו פעם אחרונה"-באחר,שי,או בך..?
[ליצירה]
הביקורת נוקבת מדי לטעמי..
כדתיה ייצוגית מעולם לא דחיתי על הסף שואלי שאלות-פילוסופית-סתם-לעצבן, מעולם לא אמרתי למישהו שלא מן הציבור שלי כי "לא תוכל להבין", (אמת- אם לא נותנים ממנה במינון הנכון,יכולה להיות קטלנית ולהשיג תוצאה הפוכה), ומעולם לא מדדתי בגד מוזר עם חוטים מוזרים (טוב, זה כבר ויכוח אחר לגמרי...).
הציבור שלנו פיתח אהבה גובלת באובססיביות להלקאה עצמית. אולי הגיע הזמן לחשוב ולשקול האם זה באמת חיובי ומפתח,או להיפך.
[ליצירה]
זה לא נאמר מתוך עצבים,חלילה! אלא מתהייה אמיתית- הרי המיקום בו צולמה התמונה לא מתבטא בה, אין אפילו רמז לנוף, אז לא ברור לי למה זה פרט חשוב.. אלא אם כן זו סקרנות,ואז זו סיבה מספיק טובה :-)
[ליצירה]
שם בדוי- זה כמו להפגין נגד ניסויים בבע"ח אל מול הכור בדימונה. נכון, זה חשוב, אבל זה לא המקום המתאים.
ניצן- לא, אמירה אינה מספיקה בכדי להפוך תמונה לצילום אומנותי. היא אמורה לבוא בנוסף לעיצוב ויזאולי: קומפוזיציה, מיסגור כלשהוא, מיקוד, עומק שדה וכו וכו.
[ליצירה]
חזק (ומוכרחה לצטט בהקשר לכך, גרפיטי שמצאתי בשירותים ציבוריים מצחינים בלב ת"א: "הייתי רוצה להיות עכשיו איך שהייתי כשרציתי להיות איפה שאני עכשיו").
[ליצירה]
לקח לי זמן,אני מודה. כבר התכוונתי לשאול "מה זה הגוש מתחת לפנס הרחוב" ואז נתקלתי בכותרת. מאוד אהבתי את התחושה המועברת (של גשם זלעפות,לי באופן אישי), אך אולי כדאי להדגיש קצת את תווי המיתאר של הכנר.
[ליצירה]
לכמה שניות התרשמתי באמת. אשכנזי ייצוגי המעז להפנות עורף להתנשאות המיותרת והבלתי מוצדקת בעליל של כל אותם "אליטות לכאורה".
חשבתי שבאת לדבר בשמם של אהבת אחים, קבלת השונה ממני ואולי החשוב ביותר- הכרה בעובדה שאת כולנו ברא אלוקים. לכולנו, על מנהגינו וקולולינו, חלק שווה בקידום העולם והגאולה.
ואז בא התיקון.
ושוב התברר שבכל מקום בו עלינו להשפיל מבט, להכות על חטא ולנסות לתקן- אנחנו בוחרים להאשים את האחר.
צודק, זה באמת יותר קל.
תגובות