היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
כשסיימתי לקרוא וירדתי למטה כדי לראות את התגובות, עלתה בי מיד הכותרת "איך לעזאזל אף אחד לא הגיב לזה?"
אני יודעת איך אף אחד לא הגיב לזה. ואחרי ההקדמה הקטנונית הזאת -
קודם כל, כל כך כיף לקרוא משהו שלך שוב. חיכיתי לזה.
היו לי תהיות בקשר לסוף ["מי זאת הילדה, לעזאזל" לדוגמה] אבל זה נפלא וכתוב כל כך טוב שלא אכפת לי. הרמיזות לאליס ובכלל - - -
טוב, נו, זה ברור.
אהבתי.
תגובות