היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
אוף.
ממש, ממש לא.
סימני פיסוק מוגזמים, עם כל הכבוד - לא רק שגורמים לי לזלזל בטקסט מלכתחילה, כפי שציינה הציידת ובצדק; הם משדרים תחושה של זלזול מצד הכותב, משהו מעין "אתם לא מספיק אינטיליגנטיים להבין מה שאני רוצה לומר - אז בואו נאכיל אתכם בכח עם כפית." וחוץ מזה - פשוט לא נכון תחבירית להשתמש בזה ככה.
תגובות