"שטוף אותי ב
מילים מילים מילים
שיזרמו מקדקד ראשי
לחזי, בטני, רגליי.
לטבוע ב
מילים מילים מילים
גם מבלי שאבינם
לטף אותי
לטף
שלא יצאו לשוא".
ממני אלייך,
שי
[ליצירה]
הדיכאון-
אין הוא מבזה את היפה ונעים
הוא מקטין ומצמצמם.
מעצים את השחור
ממרר (ממראר) את הקיים
ומוסיף נופח התקמטות.
כשכל זה עולה על כל דמיון
נופח ונוסק. נופח ועולה
השמיימה.
[ליצירה]
ילדה,
1.מה יש נקודה אחרי המילה "עתה" בסוף?
2. המעבר מ"אהובינו" (שורה שמינית מהסוף) ל"אהובך" (לוש שורות אחר כך).. לא ברור.
אני הייתימסיים את השיר אחרי המילה "חזרה" (שורה תשיעית מהסוף).
שיר חזק.
[ליצירה]
לא על אחת או שתיים גם לא על עשרים כי אם על האחת והיחידה מיני רבות החקוקות, טבועות, נעוצות בשיריי. לא סתירה לכאן או לכאן.
שני- אל לך לדאוג מלבוא במחיצתי (מחכך שתי ידיי) כי לא אעיז להתסכל (משפשף את עיניי) ואבוש מלפתוח את פי (מלקק את שפתיי). לכן, אל לך לחשוש.
תגובות