[ליצירה]
איזו כתיבה רגישה ואצילה צררת על ממזי בשיר.
מוזר כמה מלים יכולות להלך קסם גם על כאב.
ילד, תודה שהעלית את זיכרו הברוך, המזכיר לי את 'רחל':
"הנה אקח את מבט עיניך -
עצבו השקט, צחוקו המאיר,
הרוך הברוך הרועף ממך,
הרופא לליבי כמרחב הניר -
הנה אקח את מבט עיניך,
הנה אקח וצררתי בשיר..."
תודה ילד
כּנרת
[ליצירה]
שיר מעולה. מעבר למשקלים נכונים וצרופי המילים המוצלחים שמייצרים יחד שורות שמתנגנות על הלשון, כאילו נבראו להיות מילות שירה, השיר הנהדר הזה מצליח למגנט את הקורא, לרגש, וליצור הזדהות עם רגשותיו של הכותב. כל הכבוד!
[ליצירה]
ובכן בעז,
אני מבין שיש לך בעיה, אולם עליך להודות שהנושא כבר נידון ונטחן עד דק, וכבר סוכם שיש יותר מאסכולה אחת בנושא השירה העברית.
אני ממליץ לך לקרוא את 'עדות קריאה' של אורציון ברתנא, שאני קורא עכשיו, כדי להבין את החלוקה הזו והמשמעות שלה.
בכל אופן, ניתן להשתמש במילים עדינות יותר כלפי אנשים אחרים.
כך בעיני.
[ליצירה]
ויתור על הנקודותיים בתחילת כל בית, ירחיק את הסוציאציה הראשונית משירו של גפן ויביא אותו למקום שבו את רוצה לראות אותו, "אל המוות והשכחה".
אל תשכחי להיות בריאה.
[ליצירה]
היי סקיפשת, זה כבר שמונה עשרה?
ואני הייתי בטוח ששש עשרה היה לא מזמן.
בדקתי, כן, זה שמונה עשרה.
שמונה עשרה זה לא אומר רק בגרות ועצבות ובתי חרושת. גם הרבה נחת והבנה ולימוד.
הכל עניין של נקודת הסתכלות.
והסיפור חמוד חמוד, אם קוראים שורה מתוך שלוש...
[ליצירה]
*.
הנה עוד מגיב שלא מבין, אבל מזדהה. ומפחד מאוד שיצטרך זמן לעצמו, ולא יוכל לקבל.
---
אני חושב שאפשר לקצר או לשנות את הנוסח טיפה בסוף. קצת חינוכי מדי בעיני. הניסוח, לא המסר.