[ליצירה]
איזו כתיבה רגישה ואצילה צררת על ממזי בשיר.
מוזר כמה מלים יכולות להלך קסם גם על כאב.
ילד, תודה שהעלית את זיכרו הברוך, המזכיר לי את 'רחל':
"הנה אקח את מבט עיניך -
עצבו השקט, צחוקו המאיר,
הרוך הברוך הרועף ממך,
הרופא לליבי כמרחב הניר -
הנה אקח את מבט עיניך,
הנה אקח וצררתי בשיר..."
תודה ילד
כּנרת
[ליצירה]
שיר מעולה. מעבר למשקלים נכונים וצרופי המילים המוצלחים שמייצרים יחד שורות שמתנגנות על הלשון, כאילו נבראו להיות מילות שירה, השיר הנהדר הזה מצליח למגנט את הקורא, לרגש, וליצור הזדהות עם רגשותיו של הכותב. כל הכבוד!
[ליצירה]
חזק מאוד.
בולט הניגוד בין כפות הרגליים הטובות בבית הראשון, לרעות בבית האחרון. כפות רגליים כמסמלות יציבות, דווקא חשופות כמסמלות ביתיות וגילוי של תוכן פנימי.
יפה.
[ליצירה]
*.
הלוואי שיכולתי להפסיק.
----
אתה כותב כמו שאני אוהב.
[ליצירה]
[ליצירה]
מקק כאן גפרור
מה שאני זוכר מהלילות האלה נשמע יותר כמו:
-"תפוז מש"ג, קבל 3 אביגיל בדרך אליך"
-"רות קיבלתי"
תשמע, אם אלה החויות שלך משלוש, אני לא רוצה לדעת איזה מלחמת עולם העברת במזרחית...
חלומות נעימים, יש לך. הרגת את כולנו והשארת לך את שלוש..
וערוגה: תפוז= תצפית.
[ליצירה]
לא רק הרמב"ם...
:)
ובכל אופן, אני חושב שכתיבה אמורה להיות עניין יותר אוניברסלי, ולולי הכרתי את המציאות השבתית שלכם, גם אני הייתי אובד כמו מתבוננת.
[ליצירה]
יונתן גפן של ערוגה הזכיר לי:
"מתגונן מאימת-הקור בהינומה דקה
של עצבות אינטלקטואלית. והרי אי-
אפשר נוכלים שכמותנו לשקר: קִרְאוּ
לכך, אם תרצו, היפוכונדריה של משורר
זה הפחד המוגזם משינויֵי מזג-האויר
או האטה פתאומית, קפריזית של פעימות
הלב בסוף עונת-השתיקה הרעבה. כזאת
אינאונות מלנכולית מרוב ציפיה מבישה
לשורות אחדות של שיר"
(נתן יונתן, התכתבות סתוית.
ותודה לאודיה)
אני לא חושב שזהו גורל המשוררים. אבל זוהי אפשרות מדומיינת, בכל אופן, אם לא מסוייטת. ולחוששים: אין אני מתהדר בתואר משורר, אולם את התסמינים של המחלה אני לוקח קשה..