[ליצירה]
כמה אירוני.
וכדאי להוסיף:
נא לגלות רגישות בתגובות. בהחלט יכול להיות שאחד מבני המשפחה המתאבלת, נוכח עמנו או יזדמן לפה ביום מן הימים, ואפשר להניח שהוא יתקשה לקבל תגובות כמו "מגניב!!!", "צחקתי לאללה!" או "יש לך את זה...", בתור תגובה על פטירת סבתו או אמו ע"ה.
משבית שמחות, כבר אמרתי?
[ליצירה]
*.
אם אפשר לנתח את השיר,
כחילוק שבין דור ההורים (ומכאן הקושי בהבחנה, בין גבר לאשה, כי הוא מדבר אל ההורים כקולקטיב) לבין דור ההמשך, הצעירים, שיודעים מה זה תולעת בטקילה, שדפוקים מרוב אלכוהול.
והפרשנות שלהם לזה שההורים שלהם שורדים בעולם שעבורם הוא בלתי אפשרי, נראית להם כחמקמקות, כהשתנות ע"פ המציאות. והם שואנים את זה.
גם אם זה לא נכון,
השיר יפה בעיני.
[ליצירה]
המממ...
חכו נא ועמדו הכן
הנה באה תגובת הבן:
ובכן רצינו בת לבחור
אך אין זה מכובד, לאמור
שלא כל קשר וירטואלי
הוא איך שבא לי,
איך נראה לי.
לכן נזהרנו, באמת
אך מה מוזר, הנה כעת
אומרת לנו עלמת חן
שהיא רוצה להתחתן.
ולא עם משודך ידוע
עם דייט גבוה וקבוע
פעמיים בשבוע,
אלא דווקא, פלאי ממש
עם כל ברנ-ש
יוצר נרגש.
[ורק רציתי להזהיר:
"לשנינו אין מקום בעיר"
ואם אני וממזי פה
כל העולם ואחותו
יחליפו צ'יק צ'אק טלפונים
גם אם דרומים, גם אם צפונים]
כיוון שאין זה "לא כלה"
(אך מה רבים בלא כלה)
אזעק ואשתדל המון
שאין זה שוק, לא תיאטרון
כאן המסך עוד לא ירד
כאן אין חשד בכל אחד
שאם כתב תגובה זוהרת,
אז הוא חושק בַּמֶחברת.
לכן אציע, רבותי
השידוכים תדחו, אולי
ליום אחר מתוך המלאי
(אל תשכחו לפנות אלי...)
תגובות