[ליצירה]
ובכן, מספר הערות שיש לקרוא בעדינות:
- התחביר לא ברור בשורה הרביעית. אם נושא השורה השלישית הוא "הרוח", עליו בהחלט אפשר לומר "וימות" (למרות שלא כדאי, כי התייחסת אליו בשורה ראשונה כנקבה), באה מקהלת האתמולים הנקבית וחותכת את הקשר בין הנושא לנשוא.
אי אפשר לקרוא את זה כך, אולי אם תשימי סוגריים, כך:
רוח ים מלוחה כרסמה בי
את שכבות הכורכר החמות –
(מקהלת אתמולים פתאומית
שוב אספה השרב,)
וימות.
- הביטוי עבודת אלולים:
http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=14235&code=980
http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=7477&code=550
[ליצירה]
מכירים את התלמיד שמגיע בעשר דקות האחרונות של השיעור?
טל.
זה כתוב יפיפה. אין לי מושג מאיפה את מצליחה לדלות את כל המילים האלה, את כל התיאורים המהממים והרעיונות הפנטסטיים. התאוריות הזו דומה בעיני לאור גדול: היא יכולה להאיר חשכה כנר, היא יכולה להאיר אולם ואף עולם מלא כמו השמש, ובבואה בכמות גדולה מדי, היא מסנוורת, שורפת, מכלה.
אני מסכים עם מעט מהביקורת של אסף, שעל מנת שהיצירה תהיה מחודדת יותר, צריך להמעיט בתיאורים ובשפה גבוהה ולשייף את העלילה והמעברים (חלוקה ברורה לפרקים גם היתה מקלה על הקורא, לדעתי), אבל אני מוריד את הכובע בפני היכולת ליצור עולם שלם של מציאות בהבל עט.
ולכל החברים:
אנא, אל תשוו יוצרים אחרים ליצירותי. אין בכך כבוד לא לי ולא להם.
וקטנה לאסף: השאלה הגדולה תמיד, בכל מקום, בין אם זה סמינריון או שיחת רעים או שיחת מוסר או שיחה אישית בין מורה לתלמיד, איננה מה אתה אומר, אלא איך אתה אומר את הדבר, מתוך איזו תחושה נפשית.
אף אחד לא מזלזל בך, אסף, אבל כבוד הוא ענין שמקבלים, ולא שלוקחים בכח.
רעך נחום.
[ליצירה]
מישי
יש לך חוצפה, בחיי.
קודם כל, כתבנו את זה ביחד, תטרחי להכנס לניק החדש שלנו ותראי שזה כתוב שם.
חוצמיזה, אם לא תתחילי להרגע אני מוחק את הר' באחרת והופך את זה ל"מישהי אחת", כותבת ותיקה ויצירתית, שלא מגיע לה קיפוח.
אז תירגעי.
תגובות