צורה באה. כבר כמה חודשים. הולכת, נמחקת בשניות. במילימטרים. הנפש חושקת, נזכרת ימים בהירים. חסרי חומר, ברקיע נוגעים. בשניה מתמלאים. מהרהר היכול להיות אחרת. היכלו, ביקום לעמוד רשתות אלטרנטיביות ? לא רק רשת שנכרתה לפתה שבתה, כי אם, רשת הנותנת - כך גם כתוב בחוזה – (לפחות כך אני מספקלטב בעקשנות ) שעות של קניה, בקניון הומה אדם לראות טלוויזיה, ככה סתם וכן גם, ללגום יין בסעודת-חברים. האם לרשת כזו, גם מתפתים ? נחזור למרכז. צורה הולכת, החומר עוד בידי. המלים משקרות, כך טענתי תדירות. הן תבניתיות, חסרות בשר. היא הולכת, אנה אני בא.