[ליצירה]
תיסורו. מילה מעניינת. אולי פעם יחליטו באקדמיה שכאות הוקרה לשמואל הם יתנו למילה הזו משמעות כלשהי. אבל עד אז - זו מילה בלתי תקנית.
התחבטתי רבות בפירוש השורה "שמש אזלת השנאה אנה תנץ", ונאלצתי להגיע למסקנה שהיא לגמרי לא קשורה לשיר. לא שהשיר קשור לאיזשהו משהו מציאותי שאני מכיר.
אם אני זוכר נכון, שמואל ציין פעם שהוא נחשב לאחד מעמודי התווך של השירה העברית. אני חש חובה מוסרית לעצמי להזהיר את כל המשוררים שבין חברי האתר - חבר'ה! רוצו החוצה! סכנת מפולת!
[ליצירה]
אתה יודע, השאיפה שלך לאחוה היתה יותר משכנעת אם היית מזדעזע גם מ, לדוגמא, הפיצוץ באוטובוס הילדים.
גם אני סבור שהרצח בשפרעם היה מעשה נבלה, אבל אין שום קשר בינו לבין "החינוך הגזעני" שיראל נותנת כביכול לאזרחיה. אתה מודע לעובדה שלרוצח ירד פרופיל על סעיף נפשי?
אתה סתם מסית בלי שום בסיס.
[ליצירה]
כן.. תמיד צחקו עלינו שמה שירד במיקוד ירד גם מהתנ"ך..
והרב שלי לגמרא, כל פעם ששאלנו אם משהו הוא לבגרות הוא אמר: בטח!! אלא מה, אתם לומדים לשמה?!
[ליצירה]
אני מוצא את עצמי תוהה למה הגיון הוא מצרך כל כך נדיר בימים אלו.
"צבא הגנה לישראל מנחית עליהם עוד מנה" - שכחת, אולי, שהאנשים האומללים האלו שלך ירו השבוע קסאמים אל שטחי ישראל?
ואני יודע שהם בני אדם שנבראו בצלם, ודווקא לכן אני בהלם מכך שאנשים שנבראו בצלם נהנים לרצוח ילדים בדרכם לבית הספר ולגן, אנשים שיושבים בבית קפה בתל אביב או בירושלים, או לחטוף אדם תמים ולרצוח אותו. אז עכשיו, אני כבר לא בטוח שהם ברואים בצלם.
יש מצוקה ורעב. אבל, אם היית יודע קצת הסטוריה היית יודע שהם נובעים לא מחוסר המוכנות של ישראל לעזור, כי היא דווקא ניסתה.
העובדות הן כאלה: ה"פליטים" הפלשתינים ו"חבריהם" המצרים, הירדנים והסורים, מעוניינים להנציח את בעיית הפליטים,ואת התמונות העצובות של העוני, כדי לתת לישראל תדמית של מתעללים של נותנים זכויות אדם וכו'. ולכן ההנהגה הפלשתינית מסרבתלקבל סיוע, וארצות ערב מסרבות לעזור, וכל זה באמת על הגב של האדם הפלשתיני הקטן שרוצה לאכול. לעומת זאת, כל הכסף שהם כן מקבלים מתרומות מכל העולם, עובר הישר לכיסיהם של מנהיגי הפלשתינים.
והכי אני בהלם מכך שאת השטויות המזעזעות שלך אתה כותב עוד בטרם יבשו הדמעות של פינוי גוש קטיף.
גם זה כבוד לצלם אנוש.
[ליצירה]
136 - אולי, אי אפשר לדעת עם האישורים ..
בשל היות ה 150 כה רחוק
חשתי צורך את תגובתי לדחוק
כדי שיזכה מ. זר - פרחים
(אם המשורר הנכבד סוף סוף יסכים)
לתגובה מעוגלת מספר
כי יש צדק, בסופו של דבר.
(על החריזה הגרועה תאלצו לסלוח
כי באמת שאני מותש ואין לי כוח
לאמץ את מוחי היגע
בנסיונות למצוע חרוז לא-צולע)
וכאן מגיע סיפורי המרגש
(לא ממש, אבל זה מה יש)
ובו יסופר בקצרה
איך הכרתי את אתר צורה.
יום אחד, בשוטטי ברשת
צדה את עיני הודעה נרגשת:
"הכנסו חברים, וצחקו להנאתכם,
שרשור קרוע מזה לא ראיתם מימיכם"
התפתיתי ולחצתי על הקישור
ומצאתי את עצמי בזה השרשור
וכך, בזכותם של כמה מופרעי-חרוזים
הגעתי לזה האתר המקסים
וזה המקום שנראה לי מתאים
להודות בו לשני המשוררים הקרועים
אז מר עמירם, וכן מר פרחים
על זאת ממני תזכו לשבחים
ואין הרבה מילים שמתחרזות עם תודה,
אז זהו.
(אם תרצו.. אין זו אגדה...)
[ליצירה]
אה, ואיבן, הוא לא הקול היחיד, כי יש גם אותך, ואת מאיר פרידמן, ועוד כמה אני מניח.
וכל שאר האנשים שמיצגים את דעת הרוב -
ה"רוב" נוצר מאנשים שאומרים את מה שהם חושבים, לא?
אז ירושלמי הוא בין הבודדים שחושבים אחרת, אבל כולנו כאן אומרים מה שאנחנו חושבים.