אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
לחוד וביחד
אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
דווקא אני, כשקראתי את הסיפור, התייחסתי מלכתחילה למילה "אינטימיות" בצורה היותר נעלה שלה, מהבחינה הזו התוספת "לא מינית או זולה, חלילה", הייתה מיותרת לדעתי מפני שהיא סתם תרמה רעיונות שלא היו אפילו בכיוון (לא אצלי, בכל אופן...).
אינטימיות יכולה להיות דבר מאד אפלטוני, לעניות דעתי.
ובקשר סיפור- לקח לך שלוש שנים לשחרר לנו אותו, אבל משהוא יצא... הוא יצא-מופלא. אין הגדרה אחרת, מופלא ממש.
[ליצירה]
שקופית, הגדרת מעולה.
יאיר, אין לי הרבה מה להוסיף. עצוב שזה כך, ומאידך- אולי זה טבעי ונורמלי שהעצב חולף עם הזמן.
ייתכן וצריך להחיות איתו- אבל ביחד איתו צריך להחיות את כל ההסטוריה היהודית שרצופה בדם, את כל הפרעות, ההרג והמוות.
זה לא שלא שמנסים- מנסים. קובעים ימים, כותבים ספרים... אבל המרחק עושה את שלו, ודי קשה לצד האגואיסטי שלנו לחוות כאב שלא ממש קשור אליו.
את "חורבן" שלי זוכר?...
[ליצירה]
אח...
יקירתי, מה שאמרת עכשיו,
הוא כל האמת על עולם היצירה במשפט אחד.
ככה זה.
מתוך היופי שאנו רואים בעצבות-
אנו יוצרים,
אנו כותבים שירים,
אנו מפסלים,
אנו מלחינים.
יש דברים שיכולים לנבוע רק מתוך כאב.
עצוב? אמנם.
אבל נכון.
תגובות