ופתאום נעטפתי עצב
מין קדרות שחורה-אפורה
ושמרתי הכל בתוכי
כמו קנקן שאין בו.
ורק מילים סובבות, סודדות
מי לה' אלי
נשפכו אל החוץ התוהה
ותעיתי
מטייל כבן-לוויתו.
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] --- נוסטלגי. ולמען האמת, חיפשתי יצירה עם נקניקיות (מעשים של אחרישתיים בלילה), ודימוי הכרית לנקניקיה קצת.... מממ... דחה אותי. ד"א, על כל כרית יש המון חרקים קטנים, קרדיות המיטה, שאוכלות את העור המת הנושר מאיתנו. כמו פשפשים, על כל כרית. שינה עריבה. (כדאי לעשות הגהה) [ליצירה]
- [ליצירה] --- חיבבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אם אני אגע בכותל בזמן הקרוב אני אחשוב על השיר הזה. ירושלים רק המילה הזאת קוסמת לי. [ליצירה]
- [ליצירה] --- מהלב. תודה. :) [ליצירה]
- [ליצירה] --- היצירות שלך יכולות להיות יותר טובות בלי המילים הלא נעימות (השכנה הכוסית, שבריר רגע מזדיין). וגם את הקטע הזה אהבתי, מלבד הסוף שלוקח הכל לאיבוד, אבל שימת-הלב שלי לכך שבאופן עקבי יש מיליםלא נעימות ביצירות שלך, קצת מונעת ממני להתפעל ולהיות מרוצה. [ליצירה]
- [ליצירה] -- קצת מבחיל מה שתיארת בתגובה הראשונה, מתקרבת. [ליצירה]
- [ליצירה] --- כשקר לי, אני חושב על הגטו ועל אוושוויץ' ועל אנשים שהלכו עירומים בשלג, ואז כבר לא כל-כך קר לי. [ליצירה]
- [ליצירה] --- אבל אני לא נוהג, חס ושלום! פשוט הנסיעה הזו בכביש 57 או 59 היתה כזו ארוכה ולא נגמרת, והקטע הזה, שהוא חלק משיר, נכתב כאנטיתזה לקטע שכתבתי בשלב מוקםד יותר בנסיעה, על זרימתה בכביש 2. ובימינו אנו, פונים מכביש 70 מזרחה, המון מזרחה, ומכביש 66 מערבה, המון מערבה, עד מחלף עירון, ובדרך תוהים למה אילנה דיין פוחדת לנסוע שם. רן, אחד שאוהב את כביש 6, וששמח שגרם לחיוכים. [ליצירה]
- [ליצירה] --- אחת כותבת כתגובה ליצירה שלך את תגובתה הראשונה, ואחד את הודעת הפרידה שלו. [ליצירה]
- [ליצירה] --- לא יכול בלי איזה שמואל ירושלמי טוב לפני השינה, שיעלה איזה חיוך על פני. נורא רעב לי בבטן. ובוער לי בלב. (וגם חרוז מסתתר לו שם!) גיא מינץ. איש טוב. [ליצירה]
תגובות