הדרך עצמה אינה חשוכה
כאשר יש מנורות בצדי הדרך
או אור חיצוני אחר.
(מעולם לא ראיתי דרך שהיא עצמה אינה חשוכה אלא מלאת אור. אם היה שביל שעשוי ממנורה אחת גדולה לא ניתן היה ללכת עליו ולראות אותו מפאת הכוויות ברגלים והסנוור בעיניים).
[ליצירה]
אבל
הדרך עצמה אינה חשוכה
כאשר יש מנורות בצדי הדרך
או אור חיצוני אחר.
(מעולם לא ראיתי דרך שהיא עצמה אינה חשוכה אלא מלאת אור. אם היה שביל שעשוי ממנורה אחת גדולה לא ניתן היה ללכת עליו ולראות אותו מפאת הכוויות ברגלים והסנוור בעיניים).
[ליצירה]
[ליצירה]
---
אבל כשיש אור כללי, שנכלל בכל התחומים, שאי-אפשר להימלט ממנו, שמכוון, אין צורך בכל מיני מנורות קטנות.
[ליצירה]
---
התכוונתי: לא לראות את הנורמה בפוסלת המחשבה העצמאית ומשטיחתה, ומביאה לבחירת הדרך ללא בחירה.
ואם זו הדרכה כללית, יש בזה כשל לוגי, כיוון שאז זו הנורמה ואין נורמות אחרות.
אבל אני עייף עכשיו, נראה לי.
(לשם שינוי? גילויי חיבה? איזה יופי.)
[ליצירה]
---
אבל אני לא נוהג, חס ושלום!
פשוט הנסיעה הזו בכביש 57 או 59 היתה כזו ארוכה ולא נגמרת, והקטע הזה, שהוא חלק משיר, נכתב כאנטיתזה לקטע שכתבתי בשלב מוקםד יותר בנסיעה, על זרימתה בכביש 2.
ובימינו אנו, פונים מכביש 70 מזרחה, המון מזרחה, ומכביש 66 מערבה, המון מערבה, עד מחלף עירון, ובדרך תוהים למה אילנה דיין פוחדת לנסוע שם.
רן,
אחד שאוהב את כביש 6,
וששמח שגרם לחיוכים.
[ליצירה]
---
מאוד אהבתי את הפיסקה הראשונה. באמת צריך דבר
כזה.
(בייחוד אחרי חוסר שינה)
אפילו כתבתי על זה פעם שיר, שאני הולך לקרוא עכשיו כי נזכרתי בו.
ואולי המטען הזה הוא טיול עם שירה וניגונים?
[ליצירה]
---
לא, אני בכלל לא נוהג!
לא לומד נהיגה, לא זקוק לרישיון עכשיו.
יש קטע נעים בכביש אחת, שהמנורות נראות כמו מסלול של רכבת הרים, בעלייתן וירידתן עם תוואי הכביש מעלה ומטה.
דווקא תהיתי פעם כמה עלתה כל מנורה בכביש 6.
תגובות