את
הפזמון של חיי
שיר אהבתי נטול הבתים
ופעם, בלילה, עת
חושך-
לא נכבה,
הדלקת לי כוכב
ובירח דהוי
קישטת שמי ימיי.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] דב- גם אתה וגם שי דוידס החלטתם לרגש אותי היום- אז הצלחתם (שי עשה זאת במסר אישי וחבל על ציבור הקוראים שהפסיד את מילות הקסם שלו). אז תודה, על המחמאה בסוף- היא שווה יותר מאלף מילים. ותודה על התגובות והיחס-תמיד. איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] יש כאן שורות ראויות לציטוט, התוכן והצורה בכלליות- קצת חוזרים על עצמם... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! כנה, רגוע, נעים ומעורר הזדהות. [ליצירה]
- [ליצירה] או.קיי, את זה צריך לעכל. אבל- כתוב זורם, נעים וקריא, קולח... לעיתים מקומם, לעיתים מבדר, לעיתים מעציב, לעיתים מעורר הזדהות ובוודאי שגורם לחשוב ואולי יותר מזה- להרגיש... [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שזה יפה, אבל הפספוס הוא בעיניים- זה לא העיניים שלה, שלה- יותר עמוקות, יותר שחורות יותר.... וגם המצח קצת גבוהה ושטוח מדי- אולי תנסה קצת לשנות את זה, כי חוץ מזה- זה כ"כ קרוב לדמיון מוחלט לתמונה, וזה יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה, כיף לקרוא... [ליצירה]
- [ליצירה] לא ראיתי כאן חוסר אופטימיות-כקודמיי, בעיני זוהי יצירה מעודנת, יפה, רגישה וכתובה היטב. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מצויין! בעל עוצמה וניסוח מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] אתה תסלח לי, אבל- זה מתחיל לחזור על עצמו.... שי- תחדש, העם צמא לחידושך! [ליצירה]
- [ליצירה] שי, איזו התקדמות, איזה ליטוש, שינית שפה, צורה, תכנים, צורת ביטוי הרגש, וזה טוב, כ"כ טוב!!! [ליצירה]
תגובות