נתתי יד
לעצב
ומאז לא
הפסקנו לצעוד;
הכאב נילווה
אלינו
ועימו מספר
דמעות,
שארית של
געגוע
ועוד כמה
רגשות.
בקופסא קטנה
ארזנו-קודם
לב
שבור לרסיסים
ולשיירה שנהיינו
שר הרוח
את שיר
העזובים.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא שמענו ממך זה זמן...- נייס :) שונה קצת משיריך האחרונים- ומאוד יפה [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה! החריזה לא מאולצת, המקצב זורם, והתוכן- כ"כ אמיתי! [ליצירה]
- [ליצירה] לא היה לי לרגע ספק, - תודה :) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים בעיני. העלה חיוך מתוק על שפתיי והרגשה של שלוש נקודות... ז"א שעוגד יש כאן המשך שמתנגן לכל קורא- ההמשך שלו והמילים העדינות האלה שלכל אחד פורטות על מיתרים אחרים... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה מוריה, זה שיר שהייתי צריכה שיקראו ויגיבו, בגלל כל הרגשות והעוצמות שבו. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] תיאור יפה, וגם הניסוח, הייתי משנה ב"אלפי ציפורי דרור כאלפי שנות גאולה", ל"כשנות הגאולה", אני יודעת, זה נראה קטנוני, אבל לי זה הפריע וזרם טוב יותר בלי.... [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה מאוד עם צחית, גם הייתי משנה את הסיווג, זו יכולה להיות יצירה תחת "שירה". הייתי אולי מוסיפה בית שלישי: אותו הזבל של אתמול שנערם ברחובות העיר יעלם בחדשות בוקרו של יום.... [ליצירה]
- [ליצירה] קסום!!! הייתי לוקחת את הבית הרביעי ושתי שורות הסיום לשיר נפרד- נפלא, מלא ויפייפה!!! [ליצירה]
- [ליצירה] מעתיקה את תגובתי הקודמת גם לכאן- ואף נותנת לה משנה תוקפת ביצירה זו- יפה ביותר!!! [ליצירה]
- [ליצירה] מצויין!!! דימויים נהדרים וכתוב נפלא! מזין ומשביע ;) [ליצירה]
תגובות