[ליצירה]
אין מטרה קצבית לשירה ואף אין לו קצב בכלל.
מטרה קצבית יכולה להיות בדומה לסיפורי קנטנברי קצב שנקרא כפעימות הלב שממחיש את ההתפעמות.
התבנית של השיר איננה אחידה ובת מטרה
הדימויים שבשיר אינם מגוונים במיוחד ומתפתלים בנסיונם לתאר תודעתך משום שהם לא מתאימים לשרעפים הספציפיים הללו ואת מוצאת את עצמך נצרכת להתפתל במקום לזרום בתיאור מטאפורי.
וגם אם היה לך את כל זה והיית מוכיחה מצויינות ספרותית עדיין היה נשאר החסך הקוגנטיבי.
חוסר העמקה במושג ענווה.
תחשבי על זה -
הרי אם את טוענת שאינך מסוגלת לתפוס את השם.
כיצד את יכולה לבקש ממנו דבר.
האם יתכן לבקש דבר ממי שאינך יודע מי הוא
אם כן אז ממי אתה מבקש
לבקש זה תמיד ממישהו
מקסימום אפשר לומר שכמו בתהילים אין כאן בקשה אמיתית אלא גילוי של צרכים עמוקים של אדם.
בכל מקרה זה רק כמה נקודות.
[ליצירה]
בכל מקרה
ההשראה הייתה לאור הפרקים החדשים של הסדרה סמולוויל
כאילו נשמה נולדה לעולם ואני לא מתכוון לתינוק ולגדילה שלו אלא לאותו רגע שבו אדם מהרהר על עצמו מעלה עליו הכתוב כאילו נולד
אז אתה נמצא במצב של משבר זהות העבר שלך לא אומר מי אתה
המקרים שנקלעת אליהם ברגע שהתעוררת הם לא שם כי הם חלק ממך כאילו גם הצורה בה אתה נראה והחיים שלך נראים. זה לא אתה
מי אני - מה האמת שלי - זה יכול לבוא רק ממני.
אמנם יכול להיות שהסיפור כבר נכתב. שהסוף - כדבריו של הסוכן סמית' במטריקס לניאו - הוא בלתי נמנע
אבל התפקיד שלנו שמגדיר אותנו כאשר כל השאר לא משנה הוא הצורה בה הסופר חושב עלינו. מה הוא חושב עלינו זה תלוי בנו. כלומר במה שאנחנו חושבים עליו אם בכלל.
תגובות