אתם פוסעים בסמטאות
כמו צללים
כמו עיניים.
פיסותיכם משתקפות בי.
שברי מילותיכם.
נזהרת לא להפצע -
מילים חדות וכואבות.
מצרפת אותן,
אחת-אחת,
ומשתדלת להשלים.
עשרים שנה חיכינו.
עוד מעט
ותהיו אחד.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] גמני לאהוב גמני מסרישי על מי נכתב השיר שאני לאהוב. :Q :) [ליצירה]
- [ליצירה] שלום לך לא בטוחה שהבנתי, אבל קראתי מתוך הפרשנות שהחתלתול נתן לזה (תודה על ההפניה). מתוך זה, אין לי ברירה אלא להזדהות. נעים להכיר. [ליצירה]
- [ליצירה] אני גם. [ליצירה]
- [ליצירה] אני אוהב [ליצירה]
- [ליצירה] :] תודה לכל האוהבים:))) תגידו, הדברים שאני כותבת נהיו ממש לא מובנים בזמן האחרון? [ליצירה]
- [ליצירה] גמני. [ליצירה]
- [ליצירה] אכן לא מובן. אני לא רוצה הסבר, רק לדבר אחד, ואולי בעזרתו אפענח את שאר השיר: מי נמעני השיר? אל מי את פונה? <ואם זה סוד כמוס אפשר במסרישי> יאיר, שגם כותב לא מובן בזמן האחרון. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה יאיר:] קודם כל, מסרישי בדרך. שאלתי כי חשוב לי לדעת אם כן. אם אני לא אדע - איך אני אוכל לשפר את המצב? :] אז שוב, תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, אתה צודק. פשוט התגוננתי מיד כי זה כל כך דיבר אלי... אה - וברוך הבא לצורה, כמובן :) [ליצירה]
- [ליצירה] איך זה? כולם כל הזמן ממליצים לקרוא את הקטע הזה, ואני בכל זאת נכנסת אליו רק עכשיו בפעם הראשונה... קטע נוגע וכואב. ומוכר מאוד. ומשחקי המילים פשוט נהדרים! אני יודעת שאני לא אומרת כאן שום דבר חדש ושכל המחמאות כבר נאמרו לפני - אבל זה אף פעם לא מזיק - אז רק שתדעי שזה פשוט קטע משובח. [ליצירה]
- [ליצירה] לא. לא מאבדים את זה. פשוט לומדים פתאום לראות גם את הרע. ולעשות חשבון בין זה לזה. ולמדוד. אבל יש רגעים קטנים של חסד אם רוצים. [ליצירה]
- [ליצירה] חחחחחחחחח חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח חמוד ביותר. אני ממש עולצת הלילה. [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון יפה כל-כך! אבל למה כל האנשים שקופים? :-( [ליצירה]
- [ליצירה] שיר *, אני לא מדברת על תועלת, או על לזכות בתהילת נצח. אני מדברת על ההזדמנות לקבל משוב בסיסי על המילים שלנו. סתם, לדעת שלרגע אחד מישהו קרא אותנו. גם אם הוא לא הפך עכשיו למעריץ נלהב. גם אם אחרי שלוש שהיות הוא כבר שכח. לדעת שלמישהו היה מספיק אכפת לרגע, בשביל להקדיש כמה שניות ולכתוב משהו. זה הכל. זה בכלל לא משנה מה המטרות של האתר (ואני מסכימה במאה אחוז עם איך שהגדרת את המצב כרגע). זה רצון בסיסי שקיים בלי קשר. אחרת - בשביל מה בכלל אנשים מפרסמים? הייתי יכולה להשאיר את הכל גנוז במחברת שלי לנצח, ולהראות רק למי שחשוב. (וככה באמת גם עשיתי בהתחלה...) יש סיבה לרצון הזה לפרסם, בכ"ז. [ליצירה]
- [ליצירה] פלוניתוש, אם אתם נכנסים לגור שם, נראה לך שטוהר ושכינה יכולים שלא להכנס? אוהפתותך. [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון מקסים :) הסיום נשמע קצת מאולץ. כאילו המשפט של החבר במסעדה נאמר רק בשביל הפואנטה. (טוב, לא ממש כאילו...) בטוחה שתצליח לחשוב על דרך טובה יותר להכניס אותו. אה, והקטע עם הפופקורן אחרי שהיא מכריזה על הטיסה שלה נשמע קצת לא אמיתי - היא מודיעה לו משהו כזה והוא מתלהב מהפופקורן? אני מבינה שהכוונה היא להראות שהוא לא שם לב בהתחלה, אבל זה עדיין מצלצל לא מתאים... חוץ מזה - יופי של סיפור :) [ליצירה]
- [ליצירה] חמודה, 16 זה לא כזה נורא. למעשה, זו הייתה אחת השנים הכי טובות שהיו לי... ילדים אפשר להשאר כמה שרוצים. (אני מכירה איש אחד בן ארבעים ומשהו, שלא מפחד אפילו לשניה להשאר ילד קטן, אפילו שהוא אבא לחמישה ילדים...) זה תלוי בך. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה דנדן יקרה :) עוד מישהו? אני אשמח לשמוע תגובה גם ממי שלא הבין קודם. [ליצירה]
תגובות