אני
עמוד של אש.
יודעת מאין ולאן.
טעמתי די מן העפר
וחשתי את הדם זורם.
איני זוכרת עוד מדוע.
העננים מערפלים הכל למעלה.
ובעצם, מה מעל למה
אם אין כאן כוח משיכה?
[ליצירה]
קודם כל, מזל טוב. בקרוב אצל כולנו :)
ובכן,
קראתי את הסיפור כבר במקורישון, כמובן. אני עוקבת אחרי התחרות, כמו כל שנה.
ולא אהבתי אותו במיוחד שם, ומכאן נובע שגם לא פה.
אני מוכרחה להודות שההתחלה נראתה לי מסקרנת מאוד. ובקטע על האינסוף נמרח לי חיוך מטופש על הפנים, וממש חשבתי בקול רם "איזה יופי!".
אבל, כמו בנרות חנוכה, אנחנו הולכים ומוסיפים - והסיפור שלך פשוט הלך והתמעט מהנקודה הזו...
למה?
אני לא יודעת. אולי כי הוא לא ממוקד. כי הוא לא אומר כלום בעצם. (או שאני סתם לא מבינה אותו?)
ואולי הוא אומר, אבל המסר שלו לא באמת מספיק ברור. לא יודעת.
אה, ועוד משהו -
הקטע עם "יומנה של-" עשה לי תחושה חזקה שמנסים לעשות עלי מניפולציה רגשית, ובחוסר הצלחה.
ואולי... אולי אני סתם קנאית, כי כבר כמה שנים שאני חולמת לשלוח סיפור לתחרות, ופשוט לא יוצא ממני שום דבר...
(קנאת סופרים, הא?)
אז בכלל אל תקשיב לי :)
[ליצירה]
:-)
עופים, תודה על ההסבר! עכשיו אני כבר מבינה למה התכוונת שם...
זה נחמד - הבנת בדיוק את המשמעות של השיר, אבל בצורה אחרת. זה קצת מסובך, אבל אני מקווה שאני מובנת. זותומרת - זה בדיוק מה שהתכוונתי לומר, אבל אתה הפכת את זה ליותר ממוסד כזה, עם תמיכה במקורותינו ובחז"לינו היקרים, ואני בסך הכל תיארתי את מה שאני מרגישה...
אבל מה, קראתי, וחזרתי וקראתי - ולא הצלחתי למצוא בשיר את הפתרון שדיברת עליו! לא בסוף ולא בהתחלה!
אז למה התכוונת? אני לא רואה שום פתרון.
ובקשר לשלוש נקודות - יש לי התנגדות עקרונית ל(...) בכתיבה ממש. במכתבים ושטויות אני משתמשת בהן הרבה יותר מדי - אבל כשאני כותבת "רציני" (עלק), אני לא משתמשת בהן כמעט. זה סתם מקטין את המשפטים.
אולי אני אעשה שם עוד אנטר לפני ה"ורק מנסה..." כדי להפריד.
תודה:)
תגובות