מפתח פה
יצחק בן מרדכי
-
בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ובכן.. ניסחת את זה יפה, "תאגיד המשוגעים-לנצח" (או באנגלית-madforever inc ) , אני סתם הסתבכתי עם המילים. ולך, נעם יקירי- אתה צודק, כל שמחה, נובעת מאמונה. אנחנו מאמינים בקב"ה ולכן אנחנו שמחים, אבל אני כתבתי את השיר למכנה רחב יותר של אנשים. יש גם אנשים לא מאמינים ששמחים. כמובן, שמחתם אינה שלימה, אבל גם היא במקום (ולפעמים יותר מאנשים מאמינים) ובעומק- גם השמחה הזו, הרדודה, נובעת מאמונה. שהרי אדם כופר לא יכול להיות שמח. הוא יכול להנות, לגרות את החושים, אבל הוא לא ישמח, כי אין לו סיבה. אין תקוה, אין ידיעה כמוסה בלב שצריך להיות טוב, אין אמון בעולם ובבני האדם. לכן גם אין במה לשמוח. אבל סתם אדם מהשוק, יכול לשמוח בצדדים הטובים שהוא רואה במציאות. משהו פנימי בלב (אנחנו קוראים לזה נשמה), אומר לאדם שיש תקוה, שהטוב הוא העיקר והרע הוא החולף. "וישמח את עמו אפילו על ידי מילי דשטותא..." (רבי נחמן) [ליצירה]
- [ליצירה] יש עוד סיומים אפשריים יש עוד סיומים אפשריים לבחירתכם: הסוף הציני: אפילוג: פסיכולוג הוא לא מטה קסמים, כמו שאמרה האמא, אבל יש דברים שכן יכולים לפתור בעיות בין רגע. במפקדה תת קרקעית בעירק שוגר באותם רגעי שיחה טיל סקאד אשר שם קץ לבעיותיהם באחת. [ליצירה]
- [ליצירה] ... מה, מה אתה מתלונן, ילד? תראה כמה תגובות נתנו לך! ועכשיו יש לך עוד אחת ממני. (בהקדשה אישית) תמשיך לכתוב, מי יודע, אולי יצא ממך משו בסוף... בהצלחה! :) ובקשר לשעות הלילה מאוחרות- הבעיה הזו חוצה יבשות, חבר'ה, אנו מקימים בזאת קבוצת תמיכה. מי שרוצה להצטרף, מוזמן. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, חזק! יש כאן תיאור חי של התעלפות שמזכיר באמת נשימה עצורה וכבדה ומין פאניקה כזאת. וכמובן רמזים יפים לדום-צומת-לב. יפה. מקוה שהחייתי. [ליצירה]
- [ליצירה] יוהו! האח, הידד, בהצלחה ילד! אני ואחותי מתמוגגים כאן, שיהיה על מצפונך! [ליצירה]
- [ליצירה] יש עוד סיומים אפשריים יש עוד סיומים אפשריים לבחירתכם: הסוף הקיטשי: אחרי שתיקה ארוכה וכבדה התהפך יוסף לכיוון הקיר. הוא עצם עינים, ניסה להרדם. די, שיצאו. הרגשת ריקנות השתלטה עליו. הוא הרגיש צורך נואש לעשות משהו. הקיר הלבן בהק לעומתו. די. יוסף התרומם באחת, מסיר את השמיכה מעל פלג גופו העליון. הוריו הביטו בו בלי מילה. הלא יאומן קרה. הוא יצא מהמיטה, נכנס לנעלי הבית שלו ודשדש לכיוון חדר האמבטיה. ההורים שכבר לא ידעו מה להרגיש רק הביטו אחד בשני, מקוים, כל אחד לעצמו, שלא יאלצו לעבור את זה שוב למחרת. [ליצירה]
- [ליצירה] הנוף הישראלי מתחלף בנוף שומרון... ארץ אויב... צורם משהו. חוץ מזה, כתיבה יפה, סיפור נחמד. תמשיך, תמשיך! מחכה... [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, נורא.. וכל מילה מיותרת... ובכל זאת: אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] או קי.. זה לא אמור להיות "עת", יבשה הדמעה? בכולופן לא ממש הבנתי את הסיטואציה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה בקשה נועזת קצת לדרוש תגובה, אבל מי אני שאסרב? זה יפה, יפה, אם כי לא ממש התעמקתי. אתה רוצה להגיד שעיקר ההתקדמות תלויה בהתבוננות פנימית וענווה, ולא ברעש וגאוה. יפה. ארומימך ה' כי דיליתני- דלותי תלויה ברוממות ה', ככל שאני עושה את עצמי דל ואוחז במידת הביטול כלפי הקב"ה, כך שמו יתברך מתרומם. גוט שאבעס. [ליצירה]
תגובות