הימים שנקצרו , נאספו ... ממצרי הימים הרבים ההם כל ערימה , של ימים שבתות מעומרת , מעורמת .... כי נפשטה צורתה פשטה מלבושה , נגלתה מרגלותי כאילו בקשה שאפרוש כנף , כי גואל אני (?!) נסתי כנשוך נחרד נלפת והיא כדרכה , בדביקותה כי עמך אשוב לעמך .... אז התחלתי לספור יום ליום , לשבת ושבת לשבת ליום , את כל המוחמץ קיצרתי סיפרתי . את כל הכשלונות ערמתי בקלשונות . ועכשיו ערוך השדה כשולחן , לפני מלך . ונראה שאולי היום אפשר כבר להגיש גם את החמוץ את המוחמץ לקרב סוף סוף להניח לרצון אל מזבח לעצור ולקרוא .... בעצם היום הזה מקרא     קדש ?!