על חוטי החשמל ליד ביתי מצאו מקום שבעה שחרורים כהיי נוצות וצהובי מקור כל אחד ישב על חוט משלו. והשמיני העדיף לדאות ונוצה, שנשרה, בפיו. ואז פצחו במנגינת חיזור. כל שחרור תרם תו משלו. וכשסיימו, עפו לתוּר אחד אחד לבחירת לבו, שנענתה לצלילי חיזורו.
ומקולות השחרורים...
אהבתי את הרגישות והצומי למתרחש ליד ביתך.
לא צריך להרחיק נדוד כדי להבחין באור , בצבע, בנוצה רכה, הנקרצים כולם ללחן אהבה.
חמוד :)
ימי אור ותכלת
כּנרת~~
[ליצירה]
ומקולות השחרורים...
אהבתי את הרגישות והצומי למתרחש ליד ביתך.
לא צריך להרחיק נדוד כדי להבחין באור , בצבע, בנוצה רכה, הנקרצים כולם ללחן אהבה.
חמוד :)
ימי אור ותכלת
כּנרת~~
[ליצירה]
יפעת,
תקבלי את מה שאומר לך גם כמחמאה וגם כביקורת, כיוון שעם עבודה על היצירה הזאת זו עשויה להיות יצירה מעולה.
הסצנריו של מה שמצפה צד אחד ומה שיכול או מוכן לתת הצד השני הוא סצנריו מוכר ואין סוף למופעים שלו בין בני הזוג ותמיד ניתן למצוא בו פאן חדש. את בחרת בסינדרום המראה, הוא בהחלט ראוי והצגת אותו באופן מדויק. אבל זה עדיין נראה כמו תסריט ולא כמו שיר. חלוקת התפקידים של "הוא אמר...." "היא אמרה....." נראת כמו תסריט של סרט או מחזה.
אני מקוה שההערה הזאת תעזור לך, ותעודד אותך לחשוב על סגנון השיר מחדש מבלי לאבד את הרעיון.
[ליצירה]
שי, אני מת על שירים כאלה, אני חושב שהם אומרים יותר מהכול, על הביבול ששבתוכנו, ושבעצם אנחנו די נהנים ממנו. אז תן עוד.....:)
להזכיר: גם לי היה אחד כזה:
על המדף ערימת דפים
עם שירים גמורים
נשכחים
את השיר שכתבתי לך
לא רציתי לגמור
חסרה בו רק מילה
שיישאר כך
עם סימן שאלה
?
[ליצירה]
ראשית השיר הזה עצוב אבל נוגע ללבי. אהבתי אותו כשיר, כשהוא חושף בצורה פואטית את חיבוטי נשמתך. באשר לתוכנו: אינני יודע באיזה יום הולדת נגמרים החיים היפים ואני חגגתי הרבה ימי הולדת (אני מניח שיותר ממך), אבל יום הולדת זה לא רק סוף של פרק, זה תחילה של פרק חדש, שכאשר מגיעים לסופו רואים שהפרק שנגמר היה אחר מאלה שלפניו, אבל יש לו "טוב" משלו ובעצם לא היה כדאי להחמיץ גם אותו כי הוא משהו חדש שלא הכרנו קודם..
[ליצירה]
כלנית תודה,
הרעיון מוצא-חן בעיניי. אני פותח את השיר ליוצרים נוספים שרוצים להוסיף מפרי דמיונם רעיונות של מה עוד ניתן לעשות בשומקום , (שבו אפשר לעשות כמעט הכל).
קדימה
מסר כפול
תגובות