על חוטי החשמל ליד ביתי מצאו מקום שבעה שחרורים כהיי נוצות וצהובי מקור כל אחד ישב על חוט משלו. והשמיני העדיף לדאות ונוצה, שנשרה, בפיו. ואז פצחו במנגינת חיזור. כל שחרור תרם תו משלו. וכשסיימו, עפו לתוּר אחד אחד לבחירת לבו, שנענתה לצלילי חיזורו.
ומקולות השחרורים...
אהבתי את הרגישות והצומי למתרחש ליד ביתך.
לא צריך להרחיק נדוד כדי להבחין באור , בצבע, בנוצה רכה, הנקרצים כולם ללחן אהבה.
חמוד :)
ימי אור ותכלת
כּנרת~~
[ליצירה]
ומקולות השחרורים...
אהבתי את הרגישות והצומי למתרחש ליד ביתך.
לא צריך להרחיק נדוד כדי להבחין באור , בצבע, בנוצה רכה, הנקרצים כולם ללחן אהבה.
חמוד :)
ימי אור ותכלת
כּנרת~~
[ליצירה]
אני יושב וקורא שוב ושוב, ואני בטוח שאקרא עוד לעצמי וגם לאחרים. אחדים יגידו שזה יהודה עמיחי, ואני אגיד להם: "לא ולא. זו הדס" (חבל שאינני יודע את שמך המלא.
"משאיות נוהמות מפזרות לי את הרגע"
דימוי מדהים שגדולים וטובים לא הצליחו להעלות על הכתב. ועדיין לא זכיתי לתאר לעצמי בצורה כל כך פיוטית את המציאות העגומה של חיינו כמו השורות הבאות:
"השקט, הנכון, המפוסל בזהירות
לחלקיקי שתיקות שכולן צעקה"
מדהים התאור הנוגה של ירושלים שגם הוא פאן אמיתי שלה
"ירושלים קברים סביב לה
שיכורה מאבק וממוות
וצחוק ילדות אקראי על הדשא"
בכל זאת חסר לי הסוף של השורות הריקות שאחרי ה-"אולי" וזאת מבלי להמעיט בערך הדברים שאמרתי למעלה.
[ליצירה]
האמת היא, שכאשר כתבתי את השיר, לא שיערתי שהוא יעורר מהומה וחילוק דעות כאלה. בעיניי זה שיר פשוט ועם זאת נוגע בנימים נסתרים שלי ומסתבר בדיעבד של הקוראים, בכל אופן, תודה למגיבים, למחמיאים ולמסתייגים, כי עצם ההתייחסות הרצינית ליצירה זו היא מחמאה עבורי. תודה לכולם.
[ליצירה]
הרעיון של המטאפורה של הלב כגלריה לתמונות אהוביך ואוהביך, מקסים ! השיר כשיר הוא יפה. כדאי לדעתי להמשיך ולפתח את הרעיון הזה. לדוגמא: תגובות והתרשמויות של המבקרים בגלריה שלך, ועוד רעיונות שעלו במוחי אבל אני משאיר ליצירתיות שלך לפתח אותם ליצירת מופת. בהצלחה
מסר ברור
[ליצירה]
[ליצירה]
לאיה החביבה,
שבתי ותיקנתי את השיר כפי שהצעת. אחרי הכל זו הגרסה שלך שאותה בחרתי מכל הגרסאות והיא צריכה להיות כפי שהיא נכתבה. שוב תודה מקרב לב.
מסר
[ליצירה]
תודה לכל המגיבים,
אהבתי את העובדה, שאותו שיר בשלוש גרסאות שונות מתקבל ע"י יוצרים שונים כל אחד לפי טעמו וראות עיניו. הרעיון הוא אותו רעיון, אבל הסגנון הפואטי הוא אישי - כל אחד לפי טעמו. זהו סוד קסמה של השירה ואני שמח שהיה לי חלק ברב-שיח על סגנונות השירה השונים. תודה לאיש התווים, לשי דוידס, לאמילי, לשיר שפירא,
וכמובן ל א י ה ש ח ר שתרמה גרסה משלה שהיא האהובה עליי ביותר. מסר
[ליצירה]
במשפט אייכמן אמר אחד העדים - ניצול שואה - (אינני זוכר את שמו): " זו היתה פלנטה אחרת. אנשים בפלנטה הזאת לעולם לא יהיו מסוגלים להבין את זאת, לעולם לא יוכלו לחשוב במושגים כאלה".
[ליצירה]
לא נכון! לא הפסקת לכתוב. בשביל לכתוב צריך השראה, ואין השראה גדולה לכתיבה מאשר האהבה, אפילו אם האהבה כואבת, (וזה די שכיח שהיא כואבת). כשכותבים באהבה, לא צריך מקלדת או עיפרון. אפשר לכתוב פנימה. אם רוצים לשתף אחרים ברגשות, בשביל לחפש הזדהות או אוזן קשבת, אפשר לכתוב על צג או נייר, וזה יכול להיות גם משהו שכתבת פנימה מזמן.
מסר כפול - אחד שאיבד את ההשראה
ומצא אותה כתובה אצלו בפנים.
תגובות