על חוטי החשמל ליד ביתי מצאו מקום שבעה שחרורים כהיי נוצות וצהובי מקור כל אחד ישב על חוט משלו. והשמיני העדיף לדאות ונוצה, שנשרה, בפיו. ואז פצחו במנגינת חיזור. כל שחרור תרם תו משלו. וכשסיימו, עפו לתוּר אחד אחד לבחירת לבו, שנענתה לצלילי חיזורו.
ומקולות השחרורים...
אהבתי את הרגישות והצומי למתרחש ליד ביתך.
לא צריך להרחיק נדוד כדי להבחין באור , בצבע, בנוצה רכה, הנקרצים כולם ללחן אהבה.
חמוד :)
ימי אור ותכלת
כּנרת~~
[ליצירה]
ומקולות השחרורים...
אהבתי את הרגישות והצומי למתרחש ליד ביתך.
לא צריך להרחיק נדוד כדי להבחין באור , בצבע, בנוצה רכה, הנקרצים כולם ללחן אהבה.
חמוד :)
ימי אור ותכלת
כּנרת~~
[ליצירה]
יופי. זה כל כך מדויק. זה מה שקורה כשאוהבים ופוחדים לאכזב. ואחר-כך בא החיבוק, ופיזור החששות, ואולי גם לה זה קורה כשהיא קונה לך מתנה.
תארת ברגישות יוצאת דופן את ההליכה על הבהונות בהיכל האהבה.
[ליצירה]
משה אהרון,
שמחתי מאוד שעוד מישהו רואה את העולם כמוני ומצליח להביע את זה במיטב השירה ביג אמונה. עזרת לי מאוד. כשאני אומר לאנשים שהגבעות מכחילות באופק , אומרים שאני הוזה.
[ליצירה]
שיר עצוב.
מזכיר את השיר של הזמרת הנערצת עליי - שרית חדד:
"כשהלב בוכה רק אלוהים שומע
הכאב עולה מתוך הנשמה
אדם נופל לפני שהוא שוקע
בתפילה קטנה חותך את הדממה.
שמע ישראל אלוהי אתה הכל יכול
נתת לי את חיי נתת לי הכל
בעיני דמעה הלב בוכה בשקט
וכשהלב שותק הנשמה זועקת.
שמע ישראל אלוהי עכשיו אני לבד
חזק אותי אלוהי עשה שלא אפחד
הכאב גדול ואין לאן לברוח
עשה שיגמר כי לא נותר בי כח.
כשהלב בוכה הזמן עומד מלכת
האדם רואה את כל חייו פתאום
אל הלא נודע הוא לא רוצה ללכת
לאלוהיו קורא על סף תהום."
באשר לפסקה: "מרגישה לבד בתוך זרם ההמונים,
אמר לי מישהו: "המקום שבו אני מרגיש בודד, הוא המקום שיש בו המונים". ככה כולנו...... ובעזרת השם כולנו מוצאים לבסוף את הדרך בעזרת אמונתנו בתוספת תעצומות הנפש שלנו, אותם לא מוצאים במקום שיש בו המונים,
[ליצירה]
המילים שאומַר נוגעים לכולם, לכל ההורים, מכל קשת הדעות והאמונות: אם ילדיכם "שוברים את הכלים" חפשו את הסיבה אצלכם. אמא אינה דורכת על שברים, היא מנסה לאחות אותם.
[ליצירה]
לתם שלום,
"למחוק את
כל הדברים
שעשיתי לא נכון."
למחוק לא ניתן. בן-אדם לא יכול להיולד מחדש - צלול וזך. מה שעשית לא נכון זה החלק מההתפתחות וההתבגרות שלך, ואת שגיאות ניתן לנצל לסלילת דרך חדשה, שבה לא תחזרי על השגיאות, ובה תחשבי על הדברים הנכונים לעשותם. המושגים של "נכון" או "לא נכון" הם מושגים אמביוולנטיים שיש להוסיף להם את ממד הזמן של העבר, ולהנחות אותנו לעתיד.
עד כאן. זה קצת יותר מדי מילים לשיר כל-כך קצר ונובע מעומק הנשמה, אבל אני חושב שכדאי לראות את הדברים אחרת.
במחזה "פר גינט" נאמר הפסוק החכם: "אנוכי הנני אני עצמי" - אני, מה שאני ולא מה שרציתי להיות. זה משמעות התובנה הבוגרת. המסר ברור ?
[ליצירה]
ליאורה,
הפסקת מזמן להפתיע אותי. אני יודע שאת מדהימה.
אבל כל פעם יותר, ולכן חבל לקלקל בהבעת דעה לתוכן. אבל אין מה לעשות, השיר הזה כל-כך חזק שאיננו מאפשר לעבור עליו לסדר היום ולפטור אותי במילות שבח.
ובכן, כולנו בני תמותה, גם השופטים. גם הם משתמשים בכלים לא מוסריים כמו "עדי מדינה" ו-"עסקות טעון" ו-"נכוי שליש" ו-"נסיבות מקילות", ונעזרים בעורכי דין, שמקבלים שכר טרחה בשביל לשקר.
אבל פה יש איזו שהיא כוונה ורצון לחשיפה, לעומת מערכות מושחתות שמקיפות אותנו, חונקות אותנו, וגורמות לנו לייאוש. מכל המערכות שאנו נתונים בידיהן מערכת המשפט פחות מבאסת הגם שהיא נראית (ולפעמים שלא בצדק) קרירה ומיובשת. אני חושב שאם היית מכירה אישית את "השופטת" שלא בהיכל, היית משנה את דעתך, ולא מדובר בשופטת מסוימת. (אגב יש לי סימוכין)
ושוב, השיר שלך הוא גדול וראוי. ותמשיכי.
תגובות