מָתַי זֶה נִזְכַּרְתָּ,
שֶׁהִפְסַקְתָּ
לִכְתֹּב עַל אַהֲבָה;
כְּשֶׁפְּסִיעוֹתֶיךָ מְהֻסָּסוֹת
לֹא מַצְלִיחוֹת לְהַבְלִיעַ
הֵד נְקִישׁוֹת
עֲקֵבֶיהָ
וְזַעַם
טִפּוֹת גֶּשֶׁם
עַל סוּסֶיךָ, כּוֹשְׁלִים
טוֹבְעִים.
~~~
טֵבֵת
ס"ה
עמוס ע
-
כל ימי כתובים מראש ו
קשור אלי
- [ליצירה] על הסוס הצלחת להעביר תאור חזותי מלווה במקצב פסיעות, נקישות עקבים וסוסים מהססים-מקסים! אהבתי את הדרך בה הצלחת לבטא את הרעיון. [ליצירה]
- [ליצירה] השימוש החסכני במילים אינו גורע מתיאור המצב, אלא רק מעצים אותו. [ליצירה]
- [ליצירה] היסוס וסוס במלוא החסכנות והנימוס אשריך בכשרונך [ליצירה]
- [ליצירה] יפה [ליצירה]
- [ליצירה] קשה להגיב לשיר שכזה ובכל זאת, אנסה. כמוך כמוני, יש בנו את הצורך/חוסר הברירה, לכתוב ולהתגעגע לאלו שאינם. אין דרכים "נכונות", לבכות. ואין בכי "נַעֲלֶה" יותר מאחר ובכל זאת, אני מבקש להאיר את התגובה הקודמת (של צופית), כדי לנסות ולכאוב את שאתה מבקש, מתוך שירך אתה. ברשותך- * המילה "פסיבית", היא נטע זר בשיר והחלופה העברית "סְבִילוֹת", אינה עושה עמה חסד, כך שלדעתי, יש מקום לבחור מילה עם כוונה דומה, ובכל זאת אחרת. * "וכבר היא נעלמת // ועפה לדרכה", הוא משפט הסיום וממנו אני למד על כאבך אתה, שנותר כאן לבד ויתום, על פני האדמה ואולי היה זה המקום להרחיב, לדבר וְלִכְאוֹב את זה. מקווה שלא התרתי לעצמי, את שהיה כָּאוּב ואסור ואם כן, התנצלותי נתונה. לימים יפים, עמוס.ע [ליצירה]
- [ליצירה] ילדים בצומת דווקא מפני שאתה מנסה לומר את האמת הצרופה שלך בשירה וְלָאו דוקא בפוליטיקה (וטוב שכך, כי הדבר לא בידי או בידך). אז הנה ברשותך, התגובה שלי, לשירך אתה * בָּרֵישָׁא של תגובתי, יש לי תחושה ששם השיר אומר הכל ואולי מעט יותר מדי (נקודה למחשבה) גשם, מטרייה אחת שני ילדים בני עשר >משפט פשוט, אולי כך: "ילדים בני עשר, שניים" (כתשובה ל-אחת שנ"ל) מוכרים בצומת בייגלה עם סומסום מושחלים על מקל ת משפט פשוט, אולי כך: "על מקל מושחלים" (מקבל משמעות מורחבת) אחד עסוק במכירה השני משחק עם המטרייה ואולי גם שר שנינו יחד... בערבית > יש כאן רמיזה למעורבותך בכלל ובשירה בפרט, אך היא אינה מובנת דייה (האם היא פסיבית/ אקטיבית?) -בגיל עשר > יש טעם לחזור על ההגדרה שבתחילת הבית הראשון: "בני עשר" (מאזכר את היותם בנים ובנים ל...) -צריכים היו לשחק בגיל -בקדרים באים עם חברים > יפה אזכור שם המקום "קדרים", כשם משחק -בבית הספר > הניתוק/ שבירה של "בבית הספר" מהשורה הבאה, מיותר לענ"ד ומקשה על ההבנה והקשר של השורה הבאה -להשחיל דסקיות על מקל -ללמוד לחשב לוח הכפל -רווח והפסד, זהירות בדרכים ובצמתים -זכויות הילד האובד > רשימת ארבעת השורות שמכילות את המטלות הבית ספריות (נובע כנראה, מהכרותך עם המדיה) ארוכה מידי -להנות מסיפורי אלף לילה ולילה -מפי הספרנית האימהית > במגזר הערבי, (עדיין) אין מקום לטעויות. אימא, היא אינה ספרנית וההפך גם והצרוף כאן, מבלבל מעט -ושסומסום תיפתח > כאן דווקא הייתי מציע לשבור את השורה כדי לתת את "הפאנץ ליין". כי מהסומסום תפתח התקווה ואלדין... (האם נאמר שם "סומסום תִּפָּתַח" או היה זה: "סומסום הִפָּתַח" ואולי בכלל מתאים: "ושסומסום, יִפָּתַח" ??? אהבתי את הדיון, שהיה תרבותי ומנומק (ברובו) ואולי דיון זה יעורר אותך למחשבה נוספת על ובעקבות הנושא אותי, הוא עורר ימים יפים ~עמוס.ע [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את התקווה שבשירך תקווה שלבטח נובעת מאופייך (יש עוד אנשים כאלו?). * הארה ברשותך- הסיום, לא היה נהיר לי: "אנחנו אוסף טרמפיסטים וכל העולם כולו גשר" אולי צ"ל כך: אנחנו אוספים טרמפיסטים (בבחינת הקניית ערך) וכל העולם כולו גשר. (בבחינת, צא ולמד מה ולמה) ואולי יותר מרומז: אנחנו אוספים טרמפיסטים וכל העולם כולו שזה מכסה את שאמרתי לעיל ומותיר את שאמר ר' נחמן מברסלב כאפשרות רעיונית משלימה, לזו הקיימת (פשט ודרש). לימים טובים, עמוס.ע [ליצירה]
- [ליצירה] כיוון שנקראתי, חזרתי אני מקבל את הטיעון, שהמונח הלשוני "משפט פשוט", אינו מחמיא ליצירה ולכותבה למרות העובדה שלא עמדה מאחורי כתיבתי כוונה זְדוֹנָהּ, אפילו לא ברמיזה אך ולמרות, הנה התנצלותי נתונה (-; יתכן ותגובתי כאן, נראתה ישירה וכמנסה "לְשַׁכְתֵּב" מחדש, אך הייתי רוצה להאמין שהכותב, "אוסף הטרמפיסטים" יקח את דברי "כטרמפ" וינסה למצא בם את שראוי ויפה לו כמו שהוא עושה עם שאר הטרמפיסטים, שבשיריו המשך שבוע מבורך ~עמוס.ע [ליצירה]
תגובות