אֵלַי, אֲהוּבִי, לֹא חוֹזְרִים
מֵרְעִיָּה בִּשְֹדוֹת זָרִים
גַּם לֹא עַל אַרְבַּע
גַּם לֹא הַטּוֹב בַּבַּחוּרִים
אוֹ הָחַנְפָן בַּמְּחַזְּרִים
אֵלַי לֹא חוֹזְרִים.
ארז ליטמן
-
אפשר ללמוד עלי מהשירים שלי. כך אני מקווה לפחות.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודה למגיבים! שמח לראות ששיר לא חדש פתאום צף ומקבל תגובות, אז קודם כל תודה. ועכשיו תשובות :) - רויטל - למוד = למדוד. פשוט צורה אחרת. לאמוד זה במשמעות אחרת, של להעריך. זהירות שביר - מסכים איתך שזה שיר סתמי וגיבובי! אם תשים לב לנושא השיר, הרי הוא מדבר על בלבול מסוים שהכתיבה יוצרת אצל היוצר. מסכים שהבית השני לא כל כך טוב (אחרי הנקודתיים). אבל יש קשר בין הבתים: בבית הראשון רוצה הדובר להיות בעל שליטה על שיריו, לדעת את עתידם וכו', ובבית השני הוא מודה בחולשה - השירים הם ששולטים בו ולא להיפך. וכל שאר המחמיאים - תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה מסר שמח שאהבת יש משהו שגורם לשירים אוטוביוגרפיים מסוימים לצאת החוצה בגוף שלישי. בטח יש לך הסבר לזה. [ליצירה]
- [ליצירה] תשובה לבעז@ הומרוס וקוהלת קשורים מהטעם ששניהם כתבו ותיעדו מאורעות בדויים או אמיתיים, לא משנה לצורך העניין. ובזכות כך נכנסו בעצם להיסטוריה, מה שמבקש גם מחבר השיר הפשוט והצנוע הנ"ל, שהוא סתם אחד העם... ומבחינת השיר - הבית השני מתייחס למלחמת טרויה כפי שמוזכרת אצל הומרוס; ומקושרת באמצעות הבית השני גם לקהלת / שלמה שמיוחס לו גם ספר משלי, ממנו הציטוט על התחבולות, והוא גם זה שאמר עת מלחמה ועת שלום... לדעתי מאד מאד קשור. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר עצוב השיר מעביר מאד טוב את העצב והעינוי העצמי. בחיתוך השורות ממש שומעים את פעולת ניכוש השורשים של הדוברת כפי שמעידה בשיר. [ליצירה]
- [ליצירה] האם זה שיר ? היי גיל אהבתי. מכיר את זה. מזכיר לי את "פחות אחד" שכתבתי. לדעתי תזדהה איתו. אבל השאלה אם זה מתאים להיות מוגדר "שיר". גם לי עצמי יש לבטים לגבי דברים קצרים מאד שיוצאים לי. יותר מתאים לקרוא לזה "משפט אחד ארוך" לדעתי. לא יודע. אשמח לשמוע דעתך. [ליצירה]
- [ליצירה] מעורר מחשבה ויפה. ודוגמה די נדירה למקרים שבהם הזחת הטקסט נושאת משמעות ולא שרירותית. [ליצירה]
- [ליצירה] איזו שורה אחרונה מפתיעה ולא צפויה :) אחלה פאנצ'ליין... [ליצירה]
- [ליצירה] קשה קשה שי, היטבת לעמוד על אחד הקשיים הגדולים. עשורים רבים בלשנים ופסיכולוגים מנסים לבחון את הקשר שבין השפה אותה דובר אדם ובין המציאות והדרכים לתאר אותה. בינם יש הטוענים שהשפה ממש מכתיבה לנו את המציאות. ואף דוד גרוסמן כבר עסק באחת ממסותיו בסוגייה, כשתהה האם לפני המצאת המילה "תסכול" (יחסית לא מזמן) אמנם לא יכלו דוברי עברית לחוש את תחושת התסכול שחשים דוברים שנולדו לעולם בו המילה קיימת. ובאמת, תנסו רגע לדמיין שהמילה לא קיימת ועכשיו תתארו תחושת תסכול. קשה, קשה. תודה שי. [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה שובת לב... כאילו הטקסט המקורי לא מספיק גאוני, מפלח, רב משמעויות וכן הלאה אינספור סופרלטיבים, הרי שכאן קיבלנו ערך מוסף שלא יסולא בפז. כל הכבוד, או כפי שאומרים שכנינו,בני -דודינו - כול אלאיחתיראם. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה ומעניין. מרשה לעצמי לנחש איזו סיטואציה הולידה שיר כזה. אני, כשקראתי, ישר חשבתי על אלתרמן ואורלנד ושות' יושבים ב"כסית" לפני 50 שנה וכותבים את שיריהם הגדולים. בהחלט מעניינת מחזוריות העולם בדברים הקטנים והאנושיים הללו. להתראות בקפה :) ארז [ליצירה]
תגובות