אֵלַי, אֲהוּבִי, לֹא חוֹזְרִים
מֵרְעִיָּה בִּשְֹדוֹת זָרִים
גַּם לֹא עַל אַרְבַּע
גַּם לֹא הַטּוֹב בַּבַּחוּרִים
אוֹ הָחַנְפָן בַּמְּחַזְּרִים
אֵלַי לֹא חוֹזְרִים.
ארז ליטמן
-
אפשר ללמוד עלי מהשירים שלי. כך אני מקווה לפחות.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ניקוד צודקת, התעצלתי לנקד וזה לא טוב. :) ואולי זה כן טוב? [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי ולא יכולתי שלא לחשוב על "אם אדם נופל ממטוס באמצע הלילה רק אלוהים מכיר את סוף הנפילה" ואצלי הדהד ה"בקרה" גם לכיוונים של זיעה קרה ו-קרי לילה... לא יודע אם לכך כיוונת, אבל זה בהחלט מוסיף. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] לא ידעתי שיש פה כאלה משחקים :) אבל תרשו לי להגיב לשיר ולא לסוגיית חשיפתו: אהבתי מ-א-ד אני אוהב את ז'אנר המיניות הכבושה שלך, שי :") זה תמיד מזכיר לי את החרמן האימפוטנט, במובן הטוב, המשעשע, של הדימוי :) תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] הממממ.. אם זה לא היה קצת מצחיק - כל ההתכתשות הזאת - אז זה היה לגמרי עצוב... מה יש לכם אנשים ?! בכל מקרה - לגבי היצירה - בסך הכל די אהבתי, אבל ממש לקראת הסוף התחלתי להרגיש שאם בזה זה יגמר אז כאילו לא הייתה סיבה ממשית לכל הציניות, כך שהיא נשארת ציניות לשם הציניות.... לשם ההתרסה... לא יודע, אולי זו הבעיה שלי עם סיפורים קצרים בכלל... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה תודה, תודה. ריגשתם אותי מאד. הלוואי ששירים כאלה לא היו צריכים להיכתב ;( [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי של שיר ! כיף לקרוא אותו שוב ושוב. הוא בנוי מאד נכון ונגמר בזמן ובמקום הנכונים. אפשר לקרוא שָבַת או שַבָּת, ואת המשמעות של "הוא" בהתאם... ולגבי ההתחלה - לפחות עבורי היא מתארת מצב של כל בוקר מבקרי השבוע :) ארז. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים, מעולה אני יכול להמשיך עם סופרלטיבים. זה פשוט גדול. מעורר חיוך וצביטה בעת ובעונה אחת. מה יהיה עם כל ה"מתנדנדים" ? ש"מזדיינים עם בנים אבל אוהבים בנות"... כמה עצוב... כמה פתטי... חזק ואמץ. [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי חייב להגיב משום שהשיר הזה משך אותי וקסם לי, הגם שלא הצלחתי לרדת לסוף דעתו המופשטת, אבל החגיגיות הרקובה שבטקס טרום-שלושים שלו, היא פשוט נפלאה, והוא מלא בדברים נפלאים כמו "פתק-כתל-סודי" ושלל פעלים נהדרים :) איזה כיף לפתוח ככה את יום שבת. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר (המשך) כאילו הנפש של לאה גולדברג השתמשה בלקסיקון של אלתרמן כדי לכתוב שיר. [ליצירה]
- [ליצירה] סתם משהו שכתבתי לפני שנה בסגנון... הפסח אני מתאבד. תנו לי סיבה אחת טובה למה לא. הפסח אני מתאבד, ולא איכפת לי מי יבוא. הפסח הזה אני אטפס על בניין גבוה וילד ברחוב יביט בי דרך חורים במצה ויראה אותי צונח צניחה חופשית צניחת חורין. כך אפטר באופן סופי בהחלט מכל המרור בחיי. הילד יראה דרך החורים במצה אותי מרוסק על המדרכה כמו חרוסת שהוקאה חזור והקא. הפסח אני מתאבד וזה לא ניתן לערעור. כבר יותר מדי פעמים לב התירוש שלי נקרע כמו ים סוף לשני חצאים שני חצאים שעומדים ומסתכלים זה בזה בהשתאות ובמירמור - "שוב אכלנו אותה". לא עוד אשליות לא עברנו את פרעה ולא נעבור גם את זה. הפסח אני מתאבד ומי שיש לו בעייה עם זה שיעמוד בתור, אבל שיקח בחשבון שזו עלולה להיות עמידה ארוכה - עמידת מצרים של ממש. [ליצירה]
תגובות