הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
אהבתי את ההילה שמסביב.
גם הקומפוזיציה- כמעט מושלמת.
השפן היה צריך להיות טיפה יותר שמאלה כדי שיהיה ממש טוב- על אחד מקוי השלישים. איך שהוא נמצא עכשיו הוא בין השליש לאמצע התמונה וזה קצת מעצבן את העין...
הרקע מאחורה יצא אאוט-אוף-פוקוס וזה יפה ומדגיש את השפן הקטן...
[ליצירה]
הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
[ליצירה]
למה כל ציורי הידיים שלך חסרי שם?
זה נראה כאילו היד הימנית פורצת את הקופסה ומנסה לברוח, והיד השמאלית רודפת אחריה ומנסה ללהחזיק בה ולהחזיר אותה 'יד לוכדת יד אחות'
[ליצירה]
"But the God I don't believe in is a good God, a just God, a merciful God" (Catch 22)
האתאיסט יכול להרשות לעצמו לתאר אל אידיאלי, טוב וטהור ומושלם (וגם תמים ובור ומנותק ואילם), אל בובת-ברבי עם עור פלסטיק ושיער מבריק.
האל הזה הוא רק צלם, גולם חמוד שמפוסל ממילים במקום מזהב. והצלם של האתאיסט הוא אפילו לא צלם בהיכל, אלא במוזיאון, בתערוכת העתיקות המתפוררות.
המאמין לא יכול להסתפק באל אידאלי, נקי ומרוחק. המאמין מתפלל לא-ל רחום וחנון, זן ומפרנס ורופא, וגם א-ל קנא ונוקם ונורא.
רעיון הא-להות, כפי שנדמה לנו שצריך להיות, ומעשה העולם שאנו רואים וחווים, נראים לעתים רחוקים כל כך עד שקשה להימנע מטעות שתי הרשויות, או אף רבוי הרשויות. וכאן מנסים לעזור לנו חכמי הקבלה והרעיון לגשר בין הרעיון והמעשה.
אבל עד שאתה תמה על הרע בעולם, תמה גם על הטוב, ועל קיום העולם עצמו.
אל מושלם, כזה שהאתאיסט היה רוצה ליצור, לא היה בורא עולם עם יצורים קטנים וחלשים ומוגבלים. אותו אל צעצוע, שאתה מבקש להסתיר ממנו את רוע העולם כמו הורה מודאג שמכסה את עיני ילדיו, לא ראוי לחזות גם בשפע העולם וטובו.
[ליצירה]
מדריך לנתיבי גשת
רב משמעי, ורב משמעות. בכל תויו ובכל תוואיו - שירה.
וסוד קטן צפון, שמור למפלסים דרך בינות ביטויי המקרא וניווטי המפה, ומגלים את קריאת הלב.
[ליצירה]
התוכחה הזו - 'השלטון מעל חיי אדם', דווקא מקובלת ומושמעת ע"י רבים, לא רק מרזל וטיבי וירושלמי. היא אמנם מושמעת תמיד, לכל שלטון, בכל מקום ובכל תקופה, אבל תוכחה, שלא כמו יצירות, לא חייבת להיות מקורית.
רוב השיר חוזר על הסגנון הלא-רגיל של שמואל, סימני קריאה, מקפים פסיקים וסמיכויות לרוב, הטיות לא שגרתיות ופעלים יחודיים.
אבל שימו לב ל'פרובוקציה פרובוקציה רודפת', לא סתם בלבול מילים בשביל החריזה, החזרה על המילה 'פרובוקציה' פעמיים מדגישה את המסר - 'פורבוקציה פרובוקציה רודפת'! (מבוסס כנראה על 'צדק צדק תרדוף', אבל כאן החזרה לא רק מדגישה, אלא מייצגת חזרה של התופעה במציאות)
תגובות