הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
אהבתי את ההילה שמסביב.
גם הקומפוזיציה- כמעט מושלמת.
השפן היה צריך להיות טיפה יותר שמאלה כדי שיהיה ממש טוב- על אחד מקוי השלישים. איך שהוא נמצא עכשיו הוא בין השליש לאמצע התמונה וזה קצת מעצבן את העין...
הרקע מאחורה יצא אאוט-אוף-פוקוס וזה יפה ומדגיש את השפן הקטן...
[ליצירה]
הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
[ליצירה]
מצבת זיכרון
רגע של שכחה, וכבר מכריזים עליו כמת ועבר ובטל מן העולם וכל שנותר ממנו הוא כמה שורות מסומנות ועמודים מקופלים.
כתוב יפהפה, שילוב מוזר של דאגה כנה ושעשוע מהורהר.
זה לא היה עובד אם הוא היה שוכח כובע, או ארנק או טלפון, או אפילו מחשב נייד. בגלל שזה ספר, ורואים עליו את השנים ואת הדפדופים, ובגלל שהוא מזדקן יחד עם הקורא וסופג את ריחו, אפשר להתפייט ולדמיין שהוא סופג גם את רוחו, עד שלא נותר מהאדם דבר ורק הספר נשאר חי ומיותם על הספסל.
"אל תדאג, אני עדיין כאן."
הדמיון הזה מדאיג. כדאי לשמור את הספר הזה סגור.
[ליצירה]
אני מתנצל על 'למה כיצירה שלך?', לא הבנתי שאתה ציירת את המפה.
הטכניקה אמנם מצויינת, והמפה חלקה, ברורה, וחפה מפגמים. עדיין, למרות השאיפה המובעת בה, היא נראית לי כסרטוט סכמתי, אך זה כבר ענין של טעם.
[ליצירה]
סוסה - אין לה עיניים. כל מה שהיא צריכה זה להושיט יד ולקטוף זוג עיניים, אבל היא (כמובן) לא רואה את הכדורים הצפים סביבה.
זה יכול להיות משל נוקב על חוסר האונים של האדם ('הייתי יכול להירפא מקוצר דעתי אם הייתי מספיק חכם כדי להתעלות ולהחכים, אך קצרה דעתי...' וכן הלאה)
זה גם יכול להראות מצב של אדם המרגיש כמו בובת ראווה - כולם מסתכלים עליו, בוחנים כל פרט, והוא חשוף לפניהם בחוסר אונים, ואפילו לא יכול לראות את הבוחנים אותו.
ואפשר לראות את הציור כמו שהוא - תיאור יפהפה של חלום רע.
[ליצירה]
'המשורר מת, יחי המשורר המת'
חי ובועט, מנסה לצעוק 'המת עירום' אבל לאף אחד לא אכפת כי למשוררים מותר הכל, בעיקר אם הם מתים.
'טוב לכת לבית אבל' - גם בשביל קינטורים של הדוברים מטעם החיים
[ליצירה]
שם - המשך חמוד, אבל לא הולם בכלל (תרתי משמע)
דיק - נדמה לי, או שההמשך שהצעת לא מתחרז? >:-(
רדף - הסבר יפה ומעניין, וראוי מקומו על גבי שולחן הדיונים.
רק אני שמתי לב שהחרוז חטף מכות?
לופת בעוז מקל ההליכה
ניגש חרוז נמרץ למערכה
שאג וחשף שיניו התותבות
ושב לנמנום בבית האבות
נאלמו מבקריו, דמו במבוכה
קפאה לשונם ורוחם נמוכה
רדו פני זקן! עיקמו פניו השׂבות!
ומיד שבו ללעוג וללהוג נבובות
[ליצירה]
יפה. חרדה, לאות, בלבול, ועל כל אלה - תחושת ביטחון עצלנית. לא יודע אם ככה מרגישות עזים, אבל אנשים לפעמים חשים כך.
(העז עם הפעמון נקראת משכוכית, ו'טוואי העקבות' כותבים בת')
תגובות