שָׂדוֹת

שָׂדוֹת, שָׂדוֹת

קֻבִּיּוֹת נֶעֱרָמוֹת,

פְּנֵי חִטָּה שֶׁנִּנְזְפוּ בַּשֶּׁמֶשׁ.

כְּבִישֵׁי אַסְפַלְט עַל פְּנֵי הֶהָרִים הַיְּרֻקִּים.

חוֹלֵף עַל פְּנֵי עֲצֵי הַזַּיִת,

כִּמְעַט נוֹשֵׁק לַעֲצֵי הַגֶּפֶן.

בְּנֵי הַשִּׁפְחָה מְעַבְּדִים אַדְמָתִי

מְחוֹנְנִים אֶת עֲפָרָהּ, 

שָׁעָה, שָׁעָה לְפִי עוֹנוֹת הַשָּׁנָה.

וַאֲחַי, בְּנֵי הַגְּבִירָה

עָלוּ בִּגְּבוּרָה לָהָר,

אַךְ לֹא הִשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ זֵכֶר.

לֹא בָּצִיר וְלֹא קָטִיף,

לֹא לֶקֶט וְלֹא פֵּאָה.

רַק כְּבִישׁ וְגִנָּה,

רְעָפִים אֲדֻמִּים וַחֲנָיָה.

וְהָאֲדָמָה עֲדַיִן בּוֹדֵדָה,

מְחַכָּה לְבָנֶיהָ וּמַמְתִּינָה.