Heaven is somewhere out there, but you are too afraid to seek
לביא זוהר
-
"כשרוני בפוטנציה, לא משקיע מספיק"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] Heaven is somewere inside, we are out there, afraid to come in. [ליצירה]
- [ליצירה] הציור מאוד יפה. (אתה כל פעם מצדיק את המנוי...) [ליצירה]
- [ליצירה] מדהיייייייייייייייייים!!!!!!!!!!!!!!!!! רק הרצפה קצת עקומה... [ליצירה]
- [ליצירה] חשבתי על עובר שלא רוצה לצאת החוצה. זה מדהים. ציור טוב מאוד. איזה כיף לך שיש לך דמיון, אני אף פעם לא יודעת מה לצייר. [ליצירה]
- [ליצירה] Fantastic. You think I am amazingly talented?! look in the mirror, see a real talented young person :) (just going thru your works, i have to admit i havnt seen most of them) [ליצירה]
- [ליצירה] לא, זה לא איור ל"מון" של מאיר פרידמן. נחמד ששאלת. [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון טוב, אבל. כל פעם מגניב אותי היצירתיות שלך, כי באמת יש לך רעיונות יפים מאחורי היצירות. אבל את תסלחי לי על קצת מילות ביקורת, נכון (: ? שני דברים עיקריים הפריעו לי. ראשית, האדם בתפקיד כלי השח-מט לא מספיק שמוט. כפות הרגליים כן, וגם המשיכה בחולצה, אבל איכשהו הוא מחזיק את הראש שלו יותר מדי בכוחות עצמו... וגם נמצא שמאלה ממה שהוא היה צריך להיות אם באמת היו מרימים אותו ככה. בקיצור, מפריע. שנית, קווי הפרספקטיבה. הם רק בכאילו נכונים, וזה ממש מפריע למי שמסתכל בתשומת לב. למשל, הקו שמתחיל בפינה השמאלית למטה, נעלם איפשהו מתחת ליד. גם שני הקווים מימין לו מתלכדים, בתיאוריה, בערך במרכז התמונה, שזה שמאלה מאיפה שציירת את ההתלכדות. בקיצור, לא כל הקווים מתלכדים לנקודת המגוז, כמו שזה נראה במבט שטחי. אבל היצירתיות שלך מוצאת חן בעיני (: [ליצירה]
- [ליצירה] מרהיב. מדהים. אחד הטובים שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] נייס. הטקסטורה של העץ טובה, הטקסטורה של הציפור.. קצת פחות. ומי זה יגלי? [ליצירה]
- [ליצירה] ישו? [ליצירה]
- [ליצירה] או, את רעה (: [ליצירה]
- [ליצירה] מה? איפה אתה רואה דמעה? אני שמח שנהנית. [ליצירה]
- [ליצירה] אני אנסה להסביר לך, למרות שזה הורס את ההבנה העצמית של כל אחד + זה ישמע פלצני להפליא. קודם כל ניתוח קצר. האישה הזקנה (כן זו אישה) נזכרת בזמן מוקדם יותר בחייה. בית הקולנוע לא נמצא באמת מאחוריה, כפי שאפשר לראות ע"י ההפרדה של ה"הילה" שמסביב לראשה. בזיכרון יש בית קולנוע, ובו סרט קלאסי ישן עם זוג אוהבים מתנשקים. סוף ניתוח. הרעיון. או שהיא נזכרת בזמנים בהם היתה הולכת לקולנוע - כנראה עם אהובה, כפי שאפשר ללמוד מהסרט. נזכרת בימי החיזורים והאהבה בצעירותה. אם זה הרעיון, אז זוהי בעצם נוסטלגיה שמעוררת חיוך ועצב במידה שווה, וקצת מלנכוליה. אבל יתכן, שהאשה הזקנה הזו היא השחקנית בסרט. אם זהו הרעיון, זהו מבט מעט מפוכח על היופי האנושי, למרות שגם מעט מנחם. פעם היא הייתה יפה ונערצת, ועתה היא זקנה כמו שקורה לכולם. מצד שני, יכול להיות שהיא נזכרת בזה לא כהשוואה למצבה הנוכחי, אלא בסיפוק, שהיא הספיקה לנצל את ימי הזוהר שלה. ויכול להיות שהענין הוא בכלל אחר, אבל זה מה שעלה במוחי כשאני ציירתי את זה. אתה מבין, רובינהוד יקר וצעיר שלי, הרעיון מתפתח תוך כדי העבודה, ולא לפניה (לרוב). עזר? [ליצירה]
- [ליצירה] האמת היא שיש בזה משהו מאוד נוקב, אבל בכל זאת הדבר הראשון שעלה לי לראש היה "כי גם אני קיבוצניק גאה..." (למרות שאני לא, אם להודות באמת) [ליצירה]
תגובות