[ליצירה]
מצא לו את מקומו השיר שלך...
ישר אחרי "דרכה של אשה"
יום עמוס, מקרה כואב..
דברים המעיבים על הלב.
מחפשים דרך, מחפשים מוצא,
מחפשים מקום להתפרק..
משוועים לנחמה.
ומגיע אהוב במגע מנחם
גורם לכל הדברים
להתרוקן..
ןשבכל כבר ריק
והלב נקי..
נשאר הוא האהוב.....
ריקני.
[ליצירה]
בתש...
כאלה מחשבות?
תבושי!!!
טוב, לא נורא.. תזכרי שאנחנו תמיד פה בשבילך, ולא לחשוב מחשבות כאלה....
(ומה עם שזירת פרחים לחתונה?)
טוב, יומעולה ושופע אור!!!
[ליצירה]
מבט אחד אל בית הילדות
וברז סמוי נפתח מאי שם
שופע סיפורים ושירים
סכר שכחה נבקע לשניים
בשצף הזכרונות
רב השנים
וזרם שוצף לו
ממעיין העבר
אל חופי העתיד
[ליצירה]
וואוו...אין לי מילים. אפילו לא בעל פה. זה מדהים. מרגש. עצוב. העלה לחלוחית בעיני... הצלחת לרגש. אתה כותב מדהים! כזה עצוב! מאיפה בא לך הרעיון ? וגם הכתיבה שלך- הניסוח, תרם הרבה....
תודה לך!
[ליצירה]
אוי, לא לזה התכוונתי, בטח כששומעים ברקע את נינט זה מפריע לשמוע כמו שצריך את השיר שלי... אולי הכותרת הייתה צריכה להיות שונה? תמיד אני מסתבכת עם הכותרת
[ליצירה]
וואלה, אני מוכרחה לאמר שהופתעתי לטובה. כלומר, מבחינת הסיפור.
לא יודעת, חשבתי שהוא פלצן כזה, אולי בגלל הכותרת. ובגלל הפרקים.
ואז פתחתי. לראות.
והופתעתי.
כי נוכחתי לראות שאת דווקא מבינה בזה.
וזה הרבה פחות פלצני ממה שנראה.
(אבל הי- אל תעלבי, זו דרך התבטאות שלי!)
ו- וואוו. זה אפילו יפה.
סיפור טוב. אם כי הסוף דיי הרס לי. פרק 8. הוא היה קרצייתי כזה..
אהבתי.
[ליצירה]
באמת אתה כבר כ"כ קרוב לסוף?
אוי ואבוי.
אני רק בתחילת הדרך וכבר נואשתי.
אנ'לא רואה תאור.
עדיין לא.
תמיד אני צריכה לקרא את השירים שלך שלוש פעמים כדי להבין.
אם אני לא ממוקדת אז ארבע.
אתה כותב יפה, ממש יפה.