תמונה יפה מאוד
לא צריך למרכז כלום. המירכוז יוצר שיעמום בתמונה, מין דבר צפוי. אין שום דבר שיגרום לעין לפזול לצדדים, כי גם הצדדים הם חלק מהתמונה.
הטשטוש (bluring) מוסיף מאוד לאווירה ה"פייתית", באמת חסרה פה ילדה מכונפת, המוקפת בזוהר עדין.
נוריות. אמיתיות לחלוטין. (אחרת מה הטעם?), אלוהים יוצר ואני רק מתעדת. תוכלו למצוא אותן בכל מקום עכשיו, זה שיא זמן הפריחה שלהן. אבל פיות אני לא מבטיחה שתמצאו... :-)
[ליצירה]
תמונה יפה מאוד
לא צריך למרכז כלום. המירכוז יוצר שיעמום בתמונה, מין דבר צפוי. אין שום דבר שיגרום לעין לפזול לצדדים, כי גם הצדדים הם חלק מהתמונה.
הטשטוש (bluring) מוסיף מאוד לאווירה ה"פייתית", באמת חסרה פה ילדה מכונפת, המוקפת בזוהר עדין.
[ליצירה]
נוריות. אמיתיות לחלוטין. (אחרת מה הטעם?), אלוהים יוצר ואני רק מתעדת. תוכלו למצוא אותן בכל מקום עכשיו, זה שיא זמן הפריחה שלהן. אבל פיות אני לא מבטיחה שתמצאו... :-)
[ליצירה]
ליתוש, המדריך שלי בקאמרה אובסקורה טוען שהצילומים המוצלחים ביותר נוצרו בטעות (ע"ע הנזל אדאמס למי שמכיר), ובכך אני מסכימה עם שניכם, א-ב-ל
יש ערך עצום בעיני לכוונת האמן. קודם כל-עבורו, לבחון עצמו אם השיג את שרצה, איזה טעויות עשה, איך משתפרים וכו'. ושנית, עבור הצופה. נסי להתבונן בצילום סתם כך, ואח"כ להתבונן בו שוב תוך הסברים של הצלם-מה תפס את עינו ולמה התכוון. החוויה תהיה שונה לחלוטין!
כוונת הצלם הופכת את התמונה מסתם תיעוד מציאות אובייקטיבי, לאמירה מנקודת מבט אישית. זו דעתי.
וישראל, מתנצלת שתפסנו לך מקום בתגובות לצורך דיון כללי :-)
תגובות