פעם אהבתי

לתאר בשירתי

את יופי הסמטה,

ההומה .

שדרת עצים

ההולכים בדרכים

ציוץ הציפורים

אורות המאירים,

חשכה.

כמו אומן מכחול

המכניס לבד עולם גדול

כך באותם ימים,

ציירתי לי במילים .

ילדים משחקים

כבשי אספלט סואנים

ושיבה הביתה,

בראות האנשים את השקיעה .

היום בגילי

אניני מתארת בשירי

כל דיוקן הסמטה

אלא רק קולות ההמולה,

הנשמעים מתוכה.

‏ה' חשון תשס"ו ‏07/11/2005