מאת עינת טמסות

שעות האור דעכו לאיטן

לראש ההר,

ועיטרו רקיע בגווני אש.

ציפור אהבה עמדה יחידה

בעץ התפוח,

גומעת בעיניה יפי נשגב.

של עיר פשוטה

הסוגרת שעריה,

שצל יורד על קירות בנייניה.

רוח קיץ נושבת

בעלי עץ התפוח משחקת.

ציפור אהבה מצייצת

לעולם הפתוח,

שירה עתיקה.

אשר דרכה קוראת היא

לבוא הערב בכדי להניח באנשיה ,

מעט שלווה מבורכת .

‏19/07/05