מאת עינת טמסות

בנדנדה שבחצר ביתי

מתנדנדת לי

מביטה בעננים

במכחול הדמיון ,

מציירת רגעים קסומים.

מקיץ שעבר

נסיעה ברכבל אל פסגת הר

כשרצינו יחדיו

לגלות יופי נשגב כמצדה ,

בימים שהיה הלב מאוהב .

עוד מעט יקשטו עלי השלכת

את אבני המדרכת

ורוח עדינה תנשב

האומנם אתה העלם

שהותיר כאב,

שהבטיח ושכח לקיים .

1994