נתיב המלח שהותיר אחריו הגל שיבש.
מרחבים של חול.
ולפתע, קרן של שמש
מתיזה ניצוצות לבנים,
קריאות של שחפים,
ורוח קלה נושאת בכפיה ריחו המלוח של ים
ושמיים.
ואפשר שוב לקום ולנשום
כאילו נופל עוד כוכב-
זוהר, ניצת, וכלה לנצח.
[ליצירה]
נדמה לי ששלשום דווקא ראיתי אותה...
ואולי זה פחות דידקטי, אבל באמת פחות מובן (אני לא יודעת איך זה היה לפני התיקון, אבל באמת לא ממש ברור מה המשפט האחרון מנסה לומר).
[ליצירה]
זה פשוט...
פשוט מעולה!
מקסימקסימקסים!! ממש!
תכתוב עוד כאלה!
תשמע, אתה שם את סיימון סינג בכיס הקטן...
ואיך שחיברת את זה לסיפור עם תמר... והתיאורים כל כך עדינים וציוריים.
אין כמוך!
מצטרפת לכולם ומוחאת כפיים פה בבית.
[ליצירה]
:)
רצית צומי?
קיבלת!
ממטומטמת אחת ששוטטה לה בצורה בין השעות הקטנות של הלילה בהן גמרת לכתוב את יצירתך לבין השעות המוקדמות של הבוקר בהן אתה עומד בשעה זו על רגליך, והחליטה להגיב לך.
יום נעים!
תגובות