אני אוהבת מאוד מאוד את איכות העבודות שלך. ליגה מוקפדת מאוד. טוב בעיניי שניצלת את הפלוסים בכך שהתמונה מבויימת.
בקשר לתוכן- אני מבינה את העימות כפנימי שלנו, זה לא צמיד מול צמיד, אלא שני צמידים על אותה יד. שני ערכים שעומדים בקונפליקט, ולכן אני פחות מתחברת לשם "עימותים". אהבתי את זה שבניגוד ליצירות התנתקות חזותיות אחרות, המסר כאן מורכב יותר.
יפה.
מתקרבת - מסכימה איתך.
אודיה - המסר הוא לא שצה"ל וההתישבות אויבים.
המצב הוא שיש קונפליקט ברגע זה - מצד אחד אנחנו נורא אוהבים את צה"ל, מתגייסים לצה"ל, מעריצים את צה"ל ומצד שני, פתאום צה"ל הופך למשהו שעומד מהצד השני, רמת ההזדהות בהחלט יורדת בתקופה האחרונה.
ולכן קראתי לזה "עימותים", (למרות שאני לא בטוחה עכשיו אם זה השם המתאים) כי עכשיו, כשכל יום אומרים בחדשות "בעימותים בין כוחות צה"לובין המתנחלים.." יש את העימות הפנימי הזה.
ותודה לכולכן
הרעיון טוב, היה עוד יותר טוב אם היה אפשר לעשות את זה בצורה פחות מבויימת.
את יודעת, תמונה סטייל אלכס-ליבק שכזאת. שכמובן שבשביל רוב התמונות הוא יושב שעות ומחכה לרגע המתאים, אבל בתמונה זה נראה כאילו הוא תפס את זה ממש במקרה ובלי הרבה מאמץ.
עכשיו, אחרי שהכל נגמר, אני מרגישה שהתמונה הופכת ליותר ויותר כואבת.
כבר מזמן לא ראיתי מישהו עם צמיד של "צה"ל אנחנו איתך", וזה כבר לא רק הקונפליקט של האם אנחנו אוהבים את צהל ומזדהים, אלא חד יותר - האם באמת צה"ל וההתיישבות הם לא אויבים?
אודיה, אשמח אם תגיבי.
[ליצירה]
אני אוהבת מאוד מאוד את איכות העבודות שלך. ליגה מוקפדת מאוד. טוב בעיניי שניצלת את הפלוסים בכך שהתמונה מבויימת.
בקשר לתוכן- אני מבינה את העימות כפנימי שלנו, זה לא צמיד מול צמיד, אלא שני צמידים על אותה יד. שני ערכים שעומדים בקונפליקט, ולכן אני פחות מתחברת לשם "עימותים". אהבתי את זה שבניגוד ליצירות התנתקות חזותיות אחרות, המסר כאן מורכב יותר.
יפה.
[ליצירה]
מתקרבת - מסכימה איתך.
אודיה - המסר הוא לא שצה"ל וההתישבות אויבים.
המצב הוא שיש קונפליקט ברגע זה - מצד אחד אנחנו נורא אוהבים את צה"ל, מתגייסים לצה"ל, מעריצים את צה"ל ומצד שני, פתאום צה"ל הופך למשהו שעומד מהצד השני, רמת ההזדהות בהחלט יורדת בתקופה האחרונה.
ולכן קראתי לזה "עימותים", (למרות שאני לא בטוחה עכשיו אם זה השם המתאים) כי עכשיו, כשכל יום אומרים בחדשות "בעימותים בין כוחות צה"לובין המתנחלים.." יש את העימות הפנימי הזה.
ותודה לכולכן
[ליצירה]
מצטערת, איך שלא תצלמי את זה, המסר לא משהו.
צה"ל וההתיישבות הם לא אויבים. וחבל שאנשים מתעקשים להראות ככה את המצב, ועוד יותר חבל כשזה מגיע לאמנות.
[ליצירה]
..
הרעיון טוב, היה עוד יותר טוב אם היה אפשר לעשות את זה בצורה פחות מבויימת.
את יודעת, תמונה סטייל אלכס-ליבק שכזאת. שכמובן שבשביל רוב התמונות הוא יושב שעות ומחכה לרגע המתאים, אבל בתמונה זה נראה כאילו הוא תפס את זה ממש במקרה ובלי הרבה מאמץ.
[ליצירה]
עכשיו, אחרי שהכל נגמר, אני מרגישה שהתמונה הופכת ליותר ויותר כואבת.
כבר מזמן לא ראיתי מישהו עם צמיד של "צה"ל אנחנו איתך", וזה כבר לא רק הקונפליקט של האם אנחנו אוהבים את צהל ומזדהים, אלא חד יותר - האם באמת צה"ל וההתיישבות הם לא אויבים?
אודיה, אשמח אם תגיבי.
[ליצירה]
לא ראיתי את זה לפני כן. האמת אני מלאה רגשות מעורבים על התמונה הזו.
מוזר... כ"כ מוזר.
צילום טוב. פתאום זה לא עימותים, זה ניגודים. אוף...
תודה לך.
[ליצירה]
אני לא חושבת שיוחאי התכוון שיש בעיה בתיעוד, אבל בצילום צריך להפוך את התיעוד למשהו מעניין. לכן אני חושבת שהמרחק גורם לתמונה להיראות מאד בנאלית ולא כל כך מעניינת - כמו צילום משפחה, או סתם צילום נוף שבמקרה נתקע בו רחפן.
גרסת המיקרו היתה יכולה להיות מושלמת אם הוא היה גם באויר.
[ליצירה]
נכון. מרוב מאיסה במלחמות ובהרג, נורה הבחור ליד עמנואל.
וגם בת הדודה שלי ובעלה נפצעו בשבוע שעבר (ליד נעלה מירי ממכונית חולפת) מרוב שחברי גדודי חללי אל-אקצא חפצים בשלום.
וגם עוד כמה שנפצעו בשבוע האחרון, הם בסה"כ קרבנות הרצון-לשלום.
אולי כדאי שהפלשתינים ילמדו לבטא את עצמם יותר טוב.
[ליצירה]
מוכר כל כך..
לפני שלוש שנים היתה הפעם הראשונה שבכיתי תשעה בב על החורבן. פתאום הבנתי מה זו גלות. מה זה חורבן. מה זה ריחוק, מה הם כיסופים.
כתיבה שקטה וכואבת.
[ליצירה]
אני עם מתקרבת. מה "פוגע" בלחשוב אחרת?
וחוץ מזה, אפילו אם זה פוגע, בשיר הזה לא נרמזה אפילו דעה פוליטית. השלום, עד כמה שידוע לי, הוא שאיפה של כולנו (עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו - מוכר?) ואני מאד מקווה שאין באתר שלנו מישהו שתומך ברצח רבין.
לעומת זאת, ואולי הגיע הזמן שנתייחס קצת לשיר עצמו, אין לי מושג למה צריך לעשות כזה עניין מכל הקשקושים האלה של "מורשת רבין" וכו' - עם כל הכבוד שלצערי אין לי כלפי המנוח, כיון שלדעתי הוא הביא על ישראל את אחד האסונות הגדולים שלה שאנחנו עדיין סובלים ממנו, הדבר היחיד שהפך אותו למיתוס הוא העובדה שנרצח.
הבנאדם, למען ההגינות, רצח 17 יהודים (באלטלנה. אני לא מחשבת את קרבנ ות אינתיפאדת אל אקצה, הקרויים בפי מנציחי מורשת רבין "קרבנות השלום" - הא הא)
לא היה בו שום דבר מיוחד לא כאדם ולא כמדינאי, אז להכניס לפרופורציות בבקשה.
אני מתנצלת על הבוטות, אני פשוט בעצבים על כל הקרנבל רבין הזה.
תגובות