כתוב בדם ומרוח בדמעות
והכל מקושקש ומלא מחיקות
ואחר כך
אעתיק לדף יפה ונקי
ואת לא תדעי.
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] משפט אחד במשפט אחד... אהבתי! [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך נכון! (מה שאני עושה בדרך כלל...) [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! האנושות מוצגת במערומיה- תמיד דואגת לרושם החיצוני, להסוואת רגשות. [ליצירה]
- [ליצירה] קצת, הוצאת לי את המילים מהמקלדת... אפילו שאנחנו רוצים להיות כנים ואמיתיים, קשה לנו להתוודות, בעיקר עם עצמנו.. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מי לא מכיר את זה?... [ליצירה]
- [ליצירה] ברחה לי המילה... מהשיעורי ספרות. שהשיר כתוב על תהליך הכתיבה של עצמו... ממש כמו ביאליק ורחל, רק שהם לא ממש היו כותבים מילים כמו מקושקש ומחיקות... אהבתי ממש. פשוט מעולה! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. (והמילה היא ארספואטיקה, אם כי אני לא בטוחה שמה שכתבתי עונה על ההגדרה לארספואטיקה) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ואמיתי ביותר. [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה. ואני רואה כאן עולם שלם (מטאפורי) של יחסי אנוש מתומצת וממוקד בשיר קטן נפלא אחד. ארספואטי? אולי ברובד הגלוי... תודה אמילי [ליצירה]
- [ליצירה] אין אדם בעולם שיכול להקיף בשתי ידיו את נהרות הדמעות שנשפכו וטרם חדלו להישפך. ניצן אחרי סליחות דומעות של לפנות בוקר. [ליצירה]
- [ליצירה] מצטערת, יוחאי צודק. לחידושים לשוניים יש עניין כאשר יש להם ערך מוסף עבור השיר, ורק אז הם לגיטימיים. ניתן למצוא זאת בשירים רבים. "לנצח אנגנך", אגב, לא יכול להיחשב בשום אופן כדוגמה לחידוש לשוני בשירה, אלא מוגדר כמטאפורה: המשורר מדמה את אהובתו למנגינה. לעומת זאת, לשורה "אינני משורר אני" אינני מצליחה למצוא סיבה לירית, וזה נראה לא יותר מטעות לשונית. [ליצירה]
- [ליצירה] לסוף הזה לא ציפיתי... נהדר, איך שהוא משתלב עם ההתחלה. בכלל, טוב לראות אותך פה, שוב. [ליצירה]
- [ליצירה] מודה ומתוודה.. חייכתי. (האמת שגם בלי הייאוש פסיכומטרי הוא דבר משעשע..) [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון יפה. החריזה לוקה בחסר בכמה וכמה מקומות, וחבל. ההערה לענ"ד מיותרת. תני בנו קצת אמון..:-) [ליצירה]
- [ליצירה] משל יפה. (על הדבש ועל העוקץ...) [ליצירה]
- [ליצירה] מצ"ב קישור [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין ומעורר מחשבה.. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי כל כך! זה קצת לא ברור, אבל הפטנציאל מדהים ללא ספק. [ליצירה]
- [ליצירה] יש כאן כמה נקודות ששבו את ליבי: התפילות המהוססות, שאת לא יודעת באמת איך להתפלל, והפחד לאבד את היכולת לאהוב. לא הבנתי למה נצרך החיתוך לאחר "הפשוטות", וגם מפריעים לי מעברי המשלב. ("שלא ברור.." מרגיש לי כמו שפה דבורה, לעומת "השלכתי תקוותי" הפיוטי.) באופן כללי, אותו "איש אחד" מרגיש לי טפל לשיר, כאילו הכרחת אותו להיות הנושא כשזה בכלל לא הוא, אלא אותן נקודות תפילה, חולשה ופחד. [ליצירה]
תגובות